באנו ראינו כתבנו

מכונת הקצב

הדר עבו

אחרי שנה של פגרה כפויה, הדר עבו לא התכוונה להחמיץ את ההופעה של הבלקן ביט בוקס בבארבי, גם אם היתה צריכה להגיע לשם באלונקה. מתברר, שלקצב ולאנרגיה של הלהקה הייחודית הזאת יש סגולות ריפוי, בטח אם הם הקראש שלך מגיל 17

פורסם: 15.4.21

ביום שישי שעבר, ערב חג שני של פסח, הבלקן ביט בוקס הופיעו במועדון הבארבי בתל אביב בהופעה הראשונה שלהם אחרי שנה. איזו התרגשות היתה באוויר. בגילוי נאות אציין שאני גרופית מושבעת של הבלקן כבר מגיל 17, כששמעתי בפעם הראשונה את הלהיט הכי גדול שלהם, "Hermetico". משהו בגרוב (זאת מלה זקנה, אני יודעת), בקצב ובנגיעות השיגעון שיש בקול של תומר יוסף, תפס אותי. ככל שעברו השנים, האובססיה שלי כלפי המוזיקה שלהם רק החמירה. אבל היא לא החמירה מעצמה ככה סתם, אלא כי הולכת ומתחדדת בי ההבנה שהבלקן הם וואן פיס, פאר היצירה, זן נדיר במוזיקה הישראלית והעולמית. מדובר בלהקה ישראלית חלוצה בסגנונה המוזיקלי הייחודי, שהוא למעשה עירוב סגנונות של מזרח ומערב ביחד, צלילים בלקניים בשילוב טאצ'ים של פאנק ומזרחית, קצת אנגלית, קצת ערבית וגם עברית. במיקס המדויק הזה, הם מצליחים להגיע גם לקהל בכל העולם.

התעוררתי בבוקר ההופעה נרגשת ומאושרת, אחרי שנה של המתנה להופעה בכלל ולהופעה שלהם בפרט. אבל שתי דקות אחרי שצחצחתי שיניים חרך את גרוני כאב חד והבנתי שאני בכביש מהיר לצינון (יש קטע כזה שצריך להסביר לכולם שאתה "רק מצונן", גם אם אף אחד לא שאל, נכון?). אבל כל היום מלמלתי "גם באלונקה אני מגיעה להופעה". אז לא באלונקה, אבל חצי מרוסקת הגעתי לבארבי. ההופעה היתה הופעת 360 מעלות, כשהבמה במרכז וסביבה נפרסו כסאות. מודה, לא הבנתי את קו המחשבה לשים כסאות בהופעות מהסוג הזה (מישהו אמר תקנות?), כשגם ככה ברור מאליו שעוד מעט הם יעופו באוויר יותר מהר מקטטה של ישראלים באיזו בריכה של בית מלון.

הדר עבו.jpg
בלקן ביט בוקב בבארבי. צילום ליהי ענתבי.j

כסאות עפים יותר מהר מקטטה בבית מלון. הבלקן ביט בוקס בבארבי. צילום: ליהי ענתבי

בשעה 23:10 בדיוק הבלקן עלו, תומר יוסף האגדי תפס את המיקרופון והאנרגיות התלהטו תוך שניות. הקהל נעמד על רגליו כבר בשיר הראשון, שהיה מעין גרסת רגאיי מגניבה ומיוחדת ל"Part of the glory". הכיסאות כצפוי אכן התעופפו לאי שם ברחבי הבארבי, בערך חצי שעה לתוך ההופעה - בלתי אפשרי להישאר בכיסא כשהצלילים של המוזיקאים המדהימים האלה, שאחראים להפיכת הבלקן לתופעה שהיא היום, חורכים את האוויר. מלבד הוד אנרגיותיו, תומר יוסף, המפוצץ בכריזמה סוחפת, הרכב הנגנים שליווה אותו נתן את נשמתו על הבמה, כמו תמיר מוסקט המתופף המוערך ומחלוצי הבלקן, אורי קפלן על הסקסופון שהטריף את הקהל, או איתמר ציגלר על הבס שחדר לכל נים אפשרי בגוף. הם שרפו תרתי משמע את הבארבי באנרגיות כשביצעו את מיטב הלהיטים שלהם כמו "I Trusted U" הסוחף, "Chin Chin" ו-"My Baby",  משולבים בקטעים מוכרים יותר או פחות מתקופות שונות מתוך האלבומים שהוציאו לאורך השנים. כך גם הקאבר המשובח והמפתיע ל"Nothing Breaks Like a Heart" של מארק רונסון ומיילי סיירוס, שהבלקן ביצעו בגלגל''צ במצעד העשור האחרון, שמאוד שימח אותי לשמוע אותו בלייב.

קצת התאכזבתי שלא כל הלהיטים שלהם בוצעו, כמו "Move It" שכולם היו בטוחים שיבוצע אחרי הדרן מכובד של הלהקה, או "KumKum" המקפיץ שלהם עם A-WA, אבל האכזבה היתה זניחה לעומת השמחה ואנרגיות שהיו חלק בלתי נפרד מהערב הזה. לקראת סיום, אחד הממתקים האמיתיים היה דואט נגינה היסטרי בין תמיר מוסקט המתופף לבין אורי קפלן הסקסופוניסט, שהשאיר את כולם עדיין בטרפת גם בדרך הביתה. אחרי שנה שלא דרכתי בשום הופעה, ואחרי שהפעם האחרונה שאיבדתי עצמי בהופעה שלהם היתה בכפר האירוויזיון לפני איזה מיליון שנה, היה לי ברור שההופעה הראשונה שאלך אליה תהיה של הבלקן. 

תרופת פלא לצינון. הבלקן מרימים את הבארבי. צילום: ליהי ענתבי

במשך כשעה וחצי חוויתי קשת שלמה של רגשות. זכרונות ממסיבות נעורים לצלילי הלהיטים שכבש את לב בת ה-17 הנלהבת שהייתי; צביטה בלב מהמחשבה ששנה שלמה נלקחה מאיתנו הזכות לרקוד ולשמוח ככה; ובעיקר הרגשתי שהישראלים אמנם מעריכים, אבל אולי לא כולם מספיק מודעים לפלא הזה שנקרא בלקן ביט בוקס. החבר'ה האלה ראויים לכל מימד אפשרי של הערכה. השילוב שהם מייצרים בין שירים קליטים ומנגינות עם טביעת אצבע ייחודית ובין מסרים חדים והופעה עם נוכחות שהיא אחת למיליון – זה שילוב מכשף. תעשו לעצמכם טובה, לפחות פעם אחת בחייכם תלכו להופעה שלהם. זו גם אחלה  תרופת פלא לצינון.

בלקן ביט בוקס בבארבי,
המופע הבא: 11.6 בבארבי

הוד אנרגיותו תמיר יוסף. צילום: הדר עבו