עם להיטים נצחיים, הרכב מצוין, והרבה הומור וחן, דני סנדרסון האנרגטי כבש את זאפה הרצליה גם בגיל 70. אבל כל הביצועים המדהימים שבעולם מתגמדים לנוכח האנרגיה של קהל שמחליט בבת אחת לקום ולרקוד למרות ההגבלות. הגעגוע לאנשים שרוקדים ונהנים איתך כנראה גדול יותר מהגעגוע העצום לעצם ההופעה החיה
פורסם: 15.4.21
האמת שכבר התרגלתי לעובדה שלצאת להופעה הפך להיות מורכב כמו טיסה לחו"ל. להתארגן על הכל מראש, לארוז (לבד) את כרטיס המתחסן ותעודת הזהות, ולהגיע שעה לפני הזמן כדי להספיק לעבור את עמדות הבידוק השונות ולהתמקם באזור אסטרטגי ליד החלון. סליחה, לבמה.
לכן מאוד התפלאתי למצוא את הרחבה של זאפה הרצליה ריקה לחלוטין, כשהגעתי לשם לצפות בהופעה של דני סנדרסון בחוה"מ פסח. מה זה, לאן נעלמו התורים הארוכים בעמדות הבידוק? הפתרון לתעלומה התגלה מיד בכניסה למועדון. בשל תקנות הקורונה, וכדי לקבל אישור להכניס כמה שיותר אנשים, הזאפה - כמו לא מעט מועדוני הופעות אחרים - הורידו תרתי משמע את כל נושא ההסעדה מהשולחן. הם פשוט ויתרו על כל השולחנות, ואין הגשה של אוכל משום סוג שהוא. מה שגרם לכל מי שהגיע מוקדם ולא היה מודע לעובדה המצערת הזו, פשוט להיכנס פנימה ולהתיישב במצוות המארחת שלושה כסאות כן כיסא לא, ולחכות בסבלנות.
וכשאין אוכל, אין שום סיבה לעיכובים מיותרים של קינוח, אספרסו קצר ועודף. דני סנדרסון עולה לבמה בדיוק בזמן, ובלי אזהרה מתחיל להפציץ עם "רוני", "ערב אבוד" ו"תשע בכיכר". הרעיון להתחיל בבום הוא תמיד מבורך, אבל הקהל כמו ילד טוב נשאר בלית ברירה מפזם וזז רק בכיסאות. זוהי הופעת ישיבה, הריקודים אסורים, וכולם מצייתים. כולם חוץ ממני, מבחורה עם כובע צמר כחול גדול, ומעוד כמה אמיצים בפינה מרוחקת ליד הבר, שהחליטו שעם כל הכבוד לגב' קורונה וההגבלות שלה, זה גובל בחילול הקודש לא לרקוד לשירים האלו. ולא, זה ממש לא משנה ששמעתי אותם 1,387 פעם, ושראיתי כמעט כל גלגול של הופעה עם רמזים של כוורת, או של כוורת בעצמה.
דני סנדרסון חורך את הבמה. צילום: גבריאל בהרליה
סנדרסון הוא תופעה בכל קנה מידה. למעלה מ-300 שירים יצאו תחת ידיו, וחלק לא מבוטל מהם הפכו ללהיטים נצחיים, בין אם בקריירת הסולו שלו, ובין אם תחת הרכבים ולהקות שהקים כמו דודה, גזוז, וכמובן כוורת. ההופעה שלו היא כרטיס ישיר לקלאסיקות ישראליות מכל הזמנים, והימור כלכלי בטוח של הנאה ונוסטלגיה. תוסיפו את ההרכב החינני שמלווה אותו, ואת העובדה שלמרות שהשנה הוא חוגג 70 זה ממש לא מפריע לו לקפץ ולפזז במשך כמעט שעתיים על הבמה, ותקבלו מתכון להשראה גם לציניקנים הגדולים ביותר. ולא, לא היה מקום לציניקנים בהופעה הזו.
מדי פעם הוא עוצר לרגע לקטע סטנד-אפ דני סנדרסוני אופייני, משולב בהומור דק, נונשלנטי ובלתי מתאמץ כמו שרק הוא יודע, החושף דרך מבטו האישי והייחודי את החולשות האנושיות - בעיקר שלו בהומור עצמי משובח - אבל גם את הדיכוטומיות של החיים עצמם. "זה נראה כאילו הגעתי לכנס של מנתחים," הוא אומר לקהל החמוש במסיכות, שמגיב בצחוק חם ומחיאות כפיים.
גובל בחילול הקודש לא לרקוד בהופעה כזו. דני סנדרסון בזאפה. צילום: ליאת שניטמן
הליין אפ של ההופעה נע בין כל שלבי הקריירה הענפה של סנדרסון, עם להיטים של כוורת כמו "גוליית", "הורה היאחזות" ו"שיר המכולת", דרך "חללית", "לכבוד הקיץ" ו"שיר עבודה" של גזוז, וכלה בשירים כמו "אמא ודני הלכו לים", "הגלשן", "מה הדאווין שלך" הסרקסטי, ואיך אפשר בלי "זה הכל בשבילך" האלמותי והרומנטי (מינוס מזי כהן). הביצועים מלוטשים, האנרגיות גבוהות, הווידיאו-ארט על המסכים מלבב ומרענן, השירים האהובים מרטיטים ומעבירים זרם נעים של חשמל בגוף, שמאחד את הקהל כולו, שמתאפיין במנעד גילאים גדול במיוחד, חלקם נולדו שנים רבות אחרי שכוורת התפרקה.
ועם זאת איכשהו דווקא בלהיטים הגדולים של כוורת, חסרה שם העוצמה של הלהקה האדירה הזו, של המוזיקאים האדירים האלו. הגידי-גוביות. כן, זה דני סנדרסון שם על הבמה, הוא ולא אחר, שאחראי למוזיקה והמלים הנצחיות, אבל לעתים זה נשמע כמו גירסת קאוור - מצוינת אמנם - של כוורת. איזו תחושה מוזרה והזויה זו - ליהנות מהמקור, ולהתגעגע אליו בו זמנית. תחושה מוזרה והזויה כמו לא לרקוד בהופעה הזאת.
רצף של להיטים מכל האלבומים
אבל אי אפשר לעצור את זה יותר, ואלף כבאים לא יצליחו לכבות את האש העצורה כבר שעה וחצי אצל הקהל, שאל מול הלהיט העוצמתי הזה של להקת דודה לא מחזיק מעמד יותר ובבת אחת מתרומם מהכסאות בהתפרצות חסרת אחריות, כמו הר געש של אנרגיה ושמחה, וסופסוף מצטרף אלי, אל הבחורה עם הכובע הכחול ואל החבר'ה בפינה ליד הבר, ומתחיל לרקוד. כולם. בלי יוצא מהכלל.
ולי לא נותר אלא רק לתהות ולדמיין לקול הצלילים של ההדרן הנצחי "יו יה", כשכל הקהל קופץ ושר וצועק ומרעיף אהבה ואנרגיה חזרה אל הבמה, שעם כמה שנהניתי מההופעה הזאת, כמה עצומה פי כמה היתה יכולה להיות החוויה אם היינו רוקדים ככה כולנו כבר מההתחלה.
דני סנדרסון בזאפה.
המופע הבא ב-21.5 בגריי ביהוד.
על הבמה:
תופים: אמיר ברסלר
קלידים: עידו זלזניק
בס ושירה: מיקי ורשאי
גיטרה ושירה: הילי בוימל
גיטרה ושירה: כפיר בן ליש
שירה: אורית שלום
אלף הגבלות לא יצליחו להשאיר אותנו בכיסא. דני סנדרסון מעיף את הזאפה לשמים