באנו ראינו כתבנו
איתמר שדה

הרווח כולו שלנו

עם טיימינג שעובד לטובתו, צוות שחקנים המייצר דמויות בלתי נשכחות, כתיבה חדה ומלאת הומור, ונאמברים מוזיקליים מודעים לעצמם, למחזמר החדש "המון מה להפסיד" יש את כל המרכיבים הנכונים להפוך לקאלט

%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9E%D7%A8%20%D7%A9%D7%93%D7%94_edited.jpg
פורסם: 23.1.21

אתחיל בגילוי נאות: אינני חובב מחזות זמר. אני חש לרוב ניתוק או סבל מהמעברים התכופים בין העלילה המדוברת לנאמברים המוזיקליים. המיאוס שיש לי כלפי הז'אנר הזה אף תורגם לפוסט בפייסבוק שכמעט הוביל לפיצול חבריי לשני מחנות בסגנון "בעל זבוב". למרות זאת, או אולי בזכות זאת, מצאתי את עצמי מופתע מאוד מהמחזמר החדש "המון מה להפסיד" בביצוע תיאטרון האינקובטור, פרי עטו ובבימויו של יונתן בלומנפלד.

טיימינג הוא הכל בחיים, והמחזמר על סוף העולם - שכתיבתו החלה לפני מספר שנים - רואה אור דווקא בשיאו של הגל הנוכחי. למרות התקופה המלנכולית, "המון מה להפסיד" מדבר על תרחיש מעט יותר פטליסטי - השמש החלה להתנפח והחום שלה עתיד לשרוף את כל תושבי כדור הארץ בתוך 12 שעות. נקודת המוצא הזאת תופסת שורה של דמויות בודדות, אשר בראשן עומד גלד, לוזר נצחי ותמים שמכור להרצאות מוטיבציה של שרלטן נרקסיסט בשם צצי, הנהנה משילוב של הכריזמה של ליאור סושרד עם מניירות של מנהיג כת. 

המון מה להפסיד 1 -צלם דן יהודה .jpg
טיימינג הוא הכל בחיים. "המון מה להפסיד". צילום: דן יהודה

גלד פוצח במסע אל עבר המנטור שלו כדי למצוא תשובות לאסון הממשמש ובא, ואחריו נשרכים אמו וקייל, השותף שלו לדירה, הדבר הכי קרוב שיש לו לחבר ולשונא. ברקע, העולם מסביבם הולך ומתפורר, ושדרן אידיאליסט שנותר לבד באולפן רדיו (אותו מגלם בלומנפלד) מנסה בכל כוחו לעדכן את המאזינים ולהעניק להם איזו מידת נחמה - איך לא - על ידי אירוח של זמרים שונים שהם פארודיות לטרנדים החמים במוזיקה הישראלית.

התקופה הנוכחית של המגיפה מאופיינת בחרדות, חוסר מימוש עצמי, בדידות משוועת והישענות על טכנולוגיה. זהו בדיוק התדר שעליו גם משדר המחזמר - הדמויות מחפשות נואשות חיבור אחת לשניה ויוצאות ביחד למסע מגוחך בעקבות אדם שהוא מאחז עיניים כדי למצוא תשובות למאווייהם. בלומנטל צוחק על הדמויות ועל המצב האבסורדי שהן נקלעו אליו, אבל למרות העליבות והאפלה האופפת אותה, כתיבתו אופטימית. האופטימיות הזאת, וההומור הנפלא המשלב שפה בימתית-תיאטרלית עם שפה עדכנית, מתפזרים כמו סם על הבמה, שאותו הקהל שמח לצרוך בעידן הסוריאליסטי שבו הוא חי.

המון מה להפסיד 3- צלם דן יהודה .jpg
מסע מגוחך בעקבות מאחז עיניים. צילום: דן יהודה

אם המשלחת אל מאחז העיניים מזכירה את "הקוסם מארץ עוץ", אז יש בהחלט מספר נקודות דמיון בולטות בין שתי היצירות. העיצוב של התפאורה מזכיר את דרך האבנים הצהובות, ויש גם מכשפה בדמות של אלופה צבאית "דרשני" שמחרחרת מלחמה עם מנהיג חמאס "חשדהו", דווקא כשהעולם קרב אל קצו. אבל יש דמיון נוסף אל יצירה קדומה יותר. המסע הפילוסופי של הדמויות להבין את מקומן בעולם מול האסונות שהולכים ומכלים אותו מזכיר את "קנדיד" האופטימי של וולטר, שבו קבוצה של דמויות מנסות לפענח מהי משמעות הקיום. המצבים של בלומנפלד קיצוניים הרבה יותר, אבל הבסיס נשאר אותו הבסיס - איך שומרים על תקווה בצל המוות?

ב"המון מה להפסיד" אין אמנם דיון על הפילוסופיה של לייבניץ, אבל יש כאמור המון נאמברים מוזיקליים. החלק הזה של המחזה עובד משום שהחושים של בלומנפלד חדים והוא מצליח לחמוק מפארסה ולהתמקד באבסורד, אם של הדמויות, של המצבים המגוחכים, או של קונבנציות של מחזות זמר. לצידו של בלומנטל עומד צוות שחקנים מצוין, המצליח לגלם ולייצר אנסמבל של דמויות זכירות ומצחיקות עד דמעות.

יש כאן לחלוטין פוטנציאל לקאלט במסורת של יצירות פרועות כמו "עלילות משה בעיר הגדולה" ו"מייקל". אלו, ביחד עם "המון מה להפסיד", מוכיחים שבתוך דמויות גרוטסקיות ועלובות ככל שיהיו מסתתרים כולנו.

"המון מה להפסיד"

מחזה, בימוי ומוזיקה: יונתן בלומנפלד

שחקנים: שרוליק פניאל, יריב קוק, שרי עציץ, עמרי הכהן, זוהר מידן, אריאל כהן סקלי, יונתן בלומנפלד, סימה ברמי

פרטים ומועדים באתר תיאטרון האינקובטור.

המון מה להפסיד 4 - צלם דן יהודה .jpg
אנסמבל של דמויות זכירות ומצחיקות עד דמעות. צילום: דן יהודה