המסך הגדול

איתמר שדה

למראית הדז'ה וו

למרות ז'אנר הלולאה השחוק והקיטש שמאיים להשתלט, בזכות בימוי וכתיבה מהודקים, דמויות שובות לב ומשחק נהדר "פאלם ספרינגס" היא הקומדיה הרומנטית המושלמת לקיץ, שמצליחה לגרות גם את המוח וגם את הנפש

%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9E%D7%A8%20%D7%A9%
פורסם: 15.8.21

אירוניה מעניינת אופפת את יציאתו לקולנוע של "פאלם ספרינגס", הווריאנט הקולנועי החדש על ז'אנר לולאת הזמן, שבו אנשים לכודים בתוך לופ וחיים את אותו פרק הזמן שוב ושוב. הסרט היה זמין לצפייה בהולו כבר מיולי 2020, מה שאומר שאנחנו חווים פה איזה דז'ה וו כשהסרט יוצא למסכים שנה לאחר שהעולם כבר צפה בו, גמר אומר עליו והכניס אותו לרשימות הצפייה של השנה האבודה ההיא. יתר על כן, למרות שהוא אינו מתרחש ביקום שבו הקורונה מחוללת תמורות בחיי האדם, הוא בהחלט מתאר מצב קיומי שהוא עדיין מנת חלקנו - התחושה שאנו קמים לאותו יום שוב ושוב ואיננו יכולים להתקדם לשום מקום.

 

לז'אנר הלולאה נעשו כבר אינספור וריאציות, החל מהמותחן "קוד מקור" (2011) שבו חייל חי שוב ושוב את אותו פיגוע ברכבת, "קצה המחר" האפוקליפטי עם טום קרוז, "מז"ל טוב" הקליל מ-2017, ועד דרמה קומית על היפסטרית ניו יורקית שפוקדת שוב ושוב את אותו הלילה (הסדרה "בובה רוסית"). את הקורפוס הפופולרי הזה התחיל אי שם בשנות התשעים הסרט "לקום אתמול בבוקר" בכיכובו של ביל מארי ובבימויו של הרולד ראמיס. למרות שזה לא היה קונספט חדש, המפגש הקלאסי עבד גם כקומדיה מתוחכמת על עיתונאי מיזנתרופ שמתעורר בכל יום מחדש לגיהינום הפרטי שלו בעיירה נאיבית, וגם עבד כמסע פילוסופי מעורר מחשבה על מה הופך יום למושלם ואותנו לאנשים טובים יותר.

על פניו נראה ש"פאלם ספרינגס" מנסה ללכת באותו קו של "לקום אתמול בבוקר" עם שינויים מינוריים. נקודת המוצא זהה - גם על ניילס (אנדי סמברג) גיבור הסרט נגזר לחיות את אותו יום, חופשה באתר נופש שבו מתקיימת חתונה של חברים. ניילס כאדם במשבר רוחני מחליט לחיות את היום במלואו ברוח ניהיליסטית ואנוכית. אלא שאז מצטרפת אל תוך הלופ שרה האניגמטית (כריסטין מיליאוטי) ומשנה את התמונה. בעזרת כתיבה ובימוי מהודקים של שני הצירים העלילתיים, ובתוספת הכימיה התוססת של סמברג ומיליאוטי, "פאלם ספרינגס" הוא דואט רומנטי שמצליח לרענן את הנוסחה הישנה ולהסתחרר לכיוונים רגשיים וקומיים בלתי צפויים.

 

שתי הדמויות עוברות כל אחת דרך משכנעת של שיפור עצמי שלא מקרטעת ומייגעת אלא ממשיכה לייצר עוד ועוד רגעים קומיים ונוקבים. הטוויסטים הגדולים, הגם שלא תמיד מפתיעים, מצליחים להפוך את הסיטואציה הבסיסית למורכבת ומעניינת. סמברג ומיליאוטי הסימפתיים מזריקים מורכבות לדמויות, וביחד משלימים לזוג שאנחנו לא רק רוצים לצחוק איתם, אלא גם מעוניינים בטובתם. הדמויות מעוררות חיבה רבה, ומקבלות חיזוק מתפקיד משנה מעולה של ג'יי קיי סימונס ומהעיר שבשם הסרט.

פאלם ספרינגס.jpg

מצליח לרענן את הנוסחה הישנה. "פאלם ספרינגס". צילום: EP

כפי שהסרט מתאר קפסולת זמן, הוא גם קפסולה של מקום. על הזוג שלנו נכפה להיות תקוע בעיר פאלם ספרינגס, קליפורניה, הנמצאת באזור מדבר קולורדו. הקונטרסט הזה לעומת העיירה המושלגת מ"לקום אתמול בבוקר" תורם ליצירת האווירה המיוחדת, והנופים מדגישים את מימד הזמן (בסצינה אחת נפלאה, מתמסטלים השניים במדבר והוזים דינוזאורים ענקיים שמהלכים בין ההרים), או משקפים את המצב הנפשי של הדמויות. בין אם זו הריקנות כשהמדבר מקיף אותם, או הקלות של הקיום בעת שהם צפים בשלווה בתוך בריכה, בחירת הלוקיישנים בסרט היא מקסימה וחכמה.

 

מעל לכל, "פאלם ספרינגס" הוא סרט רומנטי להחריד ששומר על אלגנטיות, אפילו כשברקע מתנגן שיר של קייט בוש והקיטש מאיים להשתלט. יש בו תבונה על אהבה, שמחדדת את ההבדל בין בדיה לאמת עד כדי כך שאנו רוצים להאמין בקיומה שבין שתי הדמויות. לאחר שלל נאומים רומנטיים מזויפים ומודעים לעצמם, רגע המונולוג האמיתי מהלב (עם טוויסט דקדוקי מבריק על הסגנון של נאומי "כשהארי פגש את סאלי") מקבל משנה תוקף מהזמן שבילינו יחד עם הדמויות, וגם אם הסוף מעט דביק וצפוי, הוא מרגיש מוצדק ואנו חשים שהדמויות ראויות לו.

 

כיצירה המשלבת אמירות על מה זה אומר בעצם להיות תקוע ואיך לצאת מזה, על אהבה כקדמה רוחנית, ועל החשיבות של מחוות טוב לב בין בני אדם, "פאלם ספרינגס" היא הקומדיה הרומנטית המושלמת לקיץ. זו יצירה שמצליחה לגרות את המוח אבל גם לחמם את הלב, כזו שתרצו לצפות בה כל פעם מחדש.

 

פאלם ספרינגס, ארה"ב 2020

בימוי: מקס ברבאקו
90 דקות