מה סוד הקסם של תיאטרון הבובות שהתחיל בתוך קרון רכבת וחוגג 40 שנה להיווסדו? ואילו הפתעות מכינים למי שיבקר בפסטיבל השנתי שלו, שבעצמו חוגג 30? תפסנו לשיחה את המנהל האמנותי של תיאטרון הקרון הירושלמי
יפעת מנוס
פורסם: 11.8.21
בשנת 1981 הוצב בגן הפעמון בירושלים קרון רכבת. ארבעה אמנים, בובנאים עצמאים, הקימו בין כתליו תיאטרון בובות לילדים. במשך כשבע שנים פעל התיאטרון בלוקיישן האקזוטי, עד שסמי הכבאי, סליחה - עד שמכבי האש לא אישרו להשתמש בו עוד. התיאטרון עבר למבנה משרדים קטן בצפון הגן, אבל השנה הוא חוזר לאותה נקודה גיאוגרפית-היסטורית בדיוק: במקום שבו עמד הקרון המקורי הוקם מבנה רחב ידיים עם שני אולמות, במת חוץ ובית קפה, וזהו משכנו החדש של תיאטרון הקרון. בשבוע השלישי של אוגוסט יתקיים פסטיבל הקרון והחגיגות הן משולשות: יומולדת 40 לתיאטרון הקרון, יומולדת 30 לפסטיבל, וחנוכת הבית החדש.
הפסטיבל, שבשנים כתיקונן מתקרא "הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות", יהיה השנה - כמו כמעט כל הפסטיבלים הקיץ הזה - על טהרת הכחול-לבן. ההצגות (30 בסך הכל), הסדנאות, המשחקייה ואירועי החוצות יתקיימו כרגיל. יהיו גם הצגות למבוגרים ולבני נוער, הצגה שמתאימה לילדים על הרצף האוטיסטי ומסיבת סיום, פלוס מתחם של בדיקות קורונה מהירות לילדים על חשבון הקרון. זוהי התקדמות לעומת השנה שעברה, אז המתכונת היתה דיגיטלית, והתקווה היא שבקיץ הבא הכל יחזור לשגרה. "מי שעוסק בתיאטרון ילדים חייב להיות אופטימי במהותו", אומר ל"אג'נדה" שחר מרום (44), המנהל האמנותי של התיאטרון והפסטיבל.
לוקיישן אקזוטי. תיאטרון הקרון בשנים 1981-1992. צילום: יח"צ
מרום החל דרכו בקרון לפני 13 שנה כאמן מן השורה. בארבע השנים האחרונות הוא משמש כאמור כמנהל האמנותי. הוא עבד בצמוד לקודמתו בתפקיד, דליה יפה מעיין, ששימשה גם כמנכ"לית התיאטרון במשך כ-30 שנה. יפה מעיין הלכה לעולמה בסוף חודש יולי כתוצאה ממחלה קשה, כך שהחגיגות הפכו מהולות בעצב. "זכינו להכיר ולעבוד לצידה של אשה מדהימה שנתנה כוחות והפיצה אור גדול בכל אחד ואחת אשר פגשה. נמשיך בדרכה הייחודית," אומרים בתיאטרון. כמה ימים לפני כן תפסנו את מרום לשיחה על התיאטרון, הפסטיבל וההתמודדות עם ילדי המסכים.
"הקרון הוא תיאטרון רפרטוארי קטן לילדים," הוא מספר. "הוא נוסד על ידי ארבעה אמנים - מריו קוטליאר ז"ל, הדס עפרת, מייקל שוסטר ועלינא אשבל - שחתמו על אמנה של חופש אמנותי. הרוח הזו נשארה עד היום וזה אחד הדברים שהופך את התיאטרון למיוחד בנוף התרבותי. בניגוד לתיאטראות האחרים, שעובדים יותר עם אנסמבל שחקנים קבוע, אצלנו יש קרוב ל-60 יוצרים - ובעצם בעיקר יוצרות. כל אחד בא עם האמת האמנותית והדרך שלו, והתיאטרון מנסה להיות בית מאוד פתוח לכולם. האמנים הם הלב של התיאטרון ולוקחים חלק פעיל במחשבה עליו ובדרך שהוא מתנהל. יש פה הרבה דיאלוג."
איך באמת בוחרים את הרפרטואר?
"פעמיים בשנה אני פותח סוג של ועדת רפרטואר, ואז אני פותח קול קורא ומבקש מאמנים להגיש הצעות. אחר כך נוצר תהליך עבודה וחלק מההצעות מתפתחות בתיאטרון ומקבלות תקציב. יש גם מסגרת שבנינו לפני המון שנים, שנקראת 'החממה' שניהלו רוני מוסינזון ומרית בן ישראל; השנה פתחנו במקומה מסגרת חדשה שנקראת 'הקליידסקופ', שניהל ארי טפרברג. מטרתה לקחת יוצרים בינתחומיים וממש להמציא תיאטרון לילדים. לרוב, הפירות שנוצרים במסגרות האלה הם אחר כך הגרעין להצגה. בתיאטרון חזותי לוקח לרוב משהו כמו שנתיים לפתח הצגה, להמציא את השפה, ורק אז מקבלים תקציב".
משתדל לשבור פורמטים תיאטרוניים. שחר מרום. צילום: אפרת מזור
איך מתחרים במסכים ובאטרקציות האחרות לילדים?
"זה אתגר לא רק לנו, אלא לכל מוסדות התרבות. אני חושב שילדים שנפגשים עם אמנים ברמה גבוהה שמתייחסים אליהם בכבוד ומביאים להם מוצר אמנותי יפה שעבדו עליו, מרגישים את זה ומתחברים לזה. הם מרגישים שלא מוכרים להם משהו שנועד רק לשם עשיית כסף. אמנות יכולה להעשיר ילדים וגם להצמיח אותם כאנשים בחברה, וככה אנחנו פועלים בתיאטרון. גם ההורים מתרכזים בההצגה ונהנים.
"עם זאת, אפשר גם לקחת דברים שמעניינים ילדים היום ולהכניס אותם לשפה של התיאטרון. בגלל זה אני משתדל לשבור פורמטים תיאטרוניים, אם זה דרך סיור בגן הפעמון לילדים שקשה להם לשבת ויש להם הפרעות קשב, או תערוכה שתשלב אייפדים ותפיסה של תיאטרון דרך שילוב של טכנולוגיות חדשות. פעם המריונטה, נגיד, היתה שיא של טכנולוגיה וייצרה עניין, אז עכשיו מוצאים דברים אחרים. לפני שנתיים הבאתי לפסטיבל להקה מהולנד ששילבה אייפדים בתור בובות על במה ורקדה איתם וזה היה מקסים. השנה למשל הפסטיבל מציג שתי עבודות של אנסמבל עיתים שמשלבות קולנוע על הבמה תוך כדי תיאטרון ויש אמן שמשלב כל מיני טכנולוגיות שאיתן הוא יוצר שירים עם הקהל".
הקרון ממותג כתיאטרון בובות. עד כמה בובות נוכחות היום על הבמה?
"ההגדרה של תיאטרון הבובות העכשווי השתנתה. אני חושב שבמרבית ההצגות שלנו – אבל גם, תמיד יש יוצאי דופן – יש איזושהי התייחסות להנפשה, לחומר. אצלנו בובה יכולה להיות גם צורה שמתפתחת ונהיית כל מיני דימויים על הבמה. למשל, בהצגה החדשה 'מעשה בעולם', בובה של פלמינגו יכולה להיות חולצה ורודה עם מקור קטן שמחזיקים בכף היד, ועצם התנועה של הרקדנית מייצרת את הפלמינגו. ב'אחותי הגדולה מכולם' יש ייצוג של נחש. זה סוג של ז'אנר שנקרא 'תיאטרון חפצים', שמשלב תנועה. אולי בניגוד לתיאטרון רגיל, שבו שבוע לפני שההצגה יוצאת בונים את התפאורה והשחקנים מתרגלים - פה הדלת ופה החלון - אצלנו התפאורה וכל החפצים נבנים תוך כדי תהליך והבמאי מביים גם אותם. בגלל זה גם לוקח הרבה זמן לפתח את ההצגות האלה."
מעבר להצגות ילדים, מה מיוחד בפסטיבל השנה?
"הפסטיבל חונך את משכנו החדש וזו התחלה של עשור חדש ומרגש לתיאטרון. זהו מרכז תרבות חדש לילדים, שתרמה משפחת דוידסון מלונדון דרך קרן ירושלים - ולב הפסטיבל הופך להיות שם. מבחינת המבנה שלו, הפסטיבל כל שנה גדל ומתפתח. כבר כמה שנים שאנחנו יוצרים מתחם חוצות ייחודי, מן יריד אמנות לילדים. כל שנה המתחם עוסק בנושא אחר והפעם זו 'הפתעה'. 20 אומנים ואומניות יצרו עבודות מקוריות בנושא הפתעה, ומשפחות נכנסות למתחם מגודר בגן הפעמון ונעות בין עבודות מחול, תיאטרון ומשחקיות. יש אנשים שנשארים שם שעתיים. יהיו למשל עמדת רקיחת שיקויים, שקיות הפתעה ענקיות מקפצות ועץ צבעוני שהולכים בו לאיבוד.
"בנוסף, תהיה גם תערוכת מתנות. ביקשנו מכל הדורות של האמנים בתיאטרון להכין מתנות יומולדת ובתערוכה יהיו 20 כאלה. האוצר הוא הדס עפרת, אחד מארבעת מקימי התיאטרון (עפרת הוא גם המייסד של בית הספר לתיאטרון חזותי והזירה הבין תחומית – שפועלים כיום כעמותות נפרדות מהקרון, וזוכה פרס ישראל בתחום אמנות הבמה. י.מ). בסיום הפסטיבל נעשה גם מסיבת הפתעה לכבוד כל החגיגות שחוגג התיאטרון השנה".
ימים של תרבות וכיף
כמוסד שנתמך ציבורית ומעוניין גם לתרום לחברה, מעבר לעמותות המעניקות הנחות משמעותיות, הפסטיבל מציע גם שלל פעילויות הפתוחות לציבור הרחב ללא תשלום. כך למשל, כל אחר צהריים תעלנה שתי הצגות חוצות חינמיות, ויש גם סדנה מיוחדת בשם "פלסטר": "זהו בעצם פרויקט דיגיטלי שעשינו עם מכון גתה של עבודה עם כל מיני חומרים ממוחזרים. הפרויקט כבר זכה להצלחה בעולם, במיוחד בתקופת הקורונה." ההורים והילדים יוכלו ליהנות בנוסף גם ממשחקייה צמודה - שבנה מעצב הצעצועים שלמה אייגר - ובה ערים דמיוניות שילדים יוכלו לבנות ולשחק בהן.
כמה מלים להורים שבינינו?
"אנחנו משקיעים המון בכל פסטיבל. יש משפחות שממש מכורות לו. מרענן להגיע לירושלים בקיץ, והכי נעים בשעות הערב. אפשר להגיע עם הרכב או בתחבורה ציבורית, ולבלות במרחב של גן הפעמון יום שלם. פשוט להיות איתנו. לבלות בסדנאות, לראות גם הצגת חוצות ובלי להוציא המון כסף, להעביר יום או אפילו יומיים כיפיים, מלאים בתרבות בתוך עולם פסטיבלי דמיוני שאנחנו בונים. החוויה הזאת במרחב של הפסטיבל זה משהו שעבדנו עליו הרבה מאוד, כדי לתת לאנשים את השקט הזה להיות עם הילדים וליהנות מכל מה שלפסטיבל יש להציע".
פסטיבל הקרון ה-30
גן הפעמון, ירושלים,
ראשון-חמישי 26-22.8
לתוכניה המלאה ולכרטיסים לחצו כאן.