מוזיקה

הסיפורים מאחורי הסולואים הגדולים

מדוע התרגש כל כך יצחק קלפטר ב"שיר סתיו", מה הקשר בין ברוס ספרינגסטין ליהודה עדר, איך רקח חיים רומנו את הצליל המיוחד של הצ'רצ'ילים, ואיזה בלאגן נוצר באולפן בין שם טוב לוי ואריק איינשטיין בגלל הסולו של שמוליק בודגוב. הגיטריסטים מספרים

%D7%A0%D7%A2%D7%9D_edited.jpg

נעם רפפורט

פורסם: 23.5.21

הצליל המיוחד של חיים רומנו


בשנת 1969 יצא תקליט הבכורה הפסיכדלי של הצ'רצ'ילים עם השיר "When You're Gone", שנודע גם בגירסה העברית של אריק איינשטיין כ"אחינועם לא יודעת". את סולו הגיטרה בשיר ניגן חיים רומנו, ועל השאלה כיצד רקח את הצליל המיוחד שבו הוא מספר: ״נכנסנו לאולפן, חיברנו כמה חוטים באופן ספונטני, בדקנו צלילים למשך זמן קצר וניגשנו מיד להקלטה. במקרה נוצר באותו סשן החיבור המיוחד ההוא בין הגיטרה למגבר. אין סיכוי שאזכור מה בדיוק חיברתי וכיוונתי שם כדי להגיע לתוצאה הזו״.


הגיטרות של יצחק קלפטר


שנתיים לאחר מכן, ב-1971, הגיח לרדיו השיר "העץ הוא גבוה" של להקת אחרית הימים. סולו הגיטרה שבו, מעשה ידיו של יצחק קלפטר, נחשב מאז לאחד הגדולים בפסקול הישראלי. הסולו מורכב משני טייקים שונים של נגינה שהודבקו יחדיו. אפשר לשמוע באמצע הסולו טעות באחד התווים, שהוחלט להשאירה בהקלטה. קלפטר: ״את סולו הגיטרה בניתי מראש לפני כן והקלטתי אותו בגיטרה קלאסית עם מיתרי ניילון, שהיתה שייכת לדני סנדרסון״.

דני סנדרסון הוסיף: ״את הגיטרה הזאת קניתי בטיול שעשיתי במקסיקו, בסביבות 1967. זהר (זהר לוי, המנהיג והמתופף של אחרית הימים - נ.ר.) ביקש ממני להשאיל לו אותה להקלטה בתור חבר. אז נתתי״.


באותה שנה הפיק קלפטר סולו מרשים נוסף, הפעם ב"שיר סתיו" של אריק לביא. קלפטר: "עוד בילדותי הערצתי את אריק לביא, והתרגשתי מאוד כשהוזמנתי לנגן עבורו ב׳שיר סתיו׳. הגעתי לאולפן עם גיטרת הפנדר סטראטוקאסטר שלי, ובבתי השיר ניגנתי בה עם צליל נטול דיסטורשן. בסולואים הוספתי אפקט דיסטורשן מפדאל GEN וטכנאי האולפן הוסיף אפקט של הד להעצמת הצליל. באותם הימים הושפעתי מאוד מהמוזיקה הכבדה שהגיעה מחו״ל, עם אמנים כמו ג׳ימי הנדריקס ולד זפלין. ההשפעה הזאת ניכרת היטב בסולו הזה".

סרגנט פפר עטיפה.jpg

העריץ את אריק לביא. יצחק קלפטר. צילום: יעקב אגור

הפדאל של שמוליק בודגוב


בשנת 1973 הוציא אריק איינשטיין את התקליט "ארץ ישראל הישנה והטובה", שרובו נשמע כמחווה לשירי ישראל משנות ה-40 וה-50. ועדיין, צליל גיטרה מחשמל ביותר נשמע בשיר "יכול להיות שזה נגמר". הגיטריסט שמוליק בודגוב מספר: ״ההקלטות לתקליט נערכו באווירה מוזיקלית רגועה, כיאה לשירים שאיינשטיין אסף לפרויקט הזה. שם טוב לוי הופקד כמנהלו המוזיקלי של התקליט. יום אחד פרץ בגללי ריב גדול באולפן בין השניים. אריק חיפש משהו שישבור את האווירה הרגועה שאפפה את השירים. הוא הכיר את הרקע שלי כגיטריסט בלהקות קצב וביקש ממני לנגן את סולו הגיטרה בשיר ׳יכול להיות שזה נגמר׳ עם צליל מחוספס, שדומה לסולו שניגן הגיטריסט טוני פאלוסו בשיר ׳גודביי טו לאב׳ של צמד הקארפנטרס. פאלוסו ניגן את הסולו הזה עם אפקט דיסטורשן שנקרא FUZZ. נזכרתי שיש לי בבית פדאל דיסטורשן אימתני של חברת מארשאל, שהשתמשתי בו כשהייתי חבר בלהקת המחשבות. אריק נדלק והתלהב. תוך שניה הוזעקה מונית מהאולפן היישר לבית שלי, כדי להביא משם את הפדאל המיוחל. זה היה רכיב גדול וכבד מאוד, שלא נראה כמו אפקט לגיטרה אלא יותר כמו מכשיר עינויים מתקופת האינקוויזיציה. חיברתי את הפדאל בין הגיטרה למגבר המארשאל, פרטתי על המיתרים, והמגבר זרק לחלל החדר צלילים חשמליים. אריק נראה מבסוט, אבל שם טוב לוי נעמד מולי עם עיניים משתאות. הוא נחת לשוק הבידור הישראלי היישר מהאקדמיה למוזיקה וטרם שמע צליל שכזה בוקע ממגבר שצמוד לאוזנו. הוא הזדעזע לחלוטין ומחה בתוקף על הריסת יצירתו, אבל אריק התעקש על הצליל הזה. הבטתי בשניהם בבהלה גדולה, כי חשתי כמו הילד הקטן שגרם לכל הבלאגן הזה. נדבקתי לכיסא שלי ולא זזתי ממנו, מחשש שאי ההסכמה הזה יגרום להפסקת עבודתי עם אריק."



ההשפעות של יהודה עדר


ב-1975 היה יהודה עדר חבר בלהקת תמוז, כשהקליט עמה את התקליט "סוף עונת התפוזים". עדר מספר: "הושפעתי מאד מגיטריסטים כמו ג'ף בק ודוואן אולמן. גם המוזיקה של קפטיין ביפהארט מאוד השפיעה עלי אז. ועם זה לא מספיק, קיבלנו גם את לואי להב, כמפיק של תמוז. לואי הגיע בדיוק מארה"ב, לאחר שעבד עם ברוס ספרינגסטין. הוא ישב לבד איתי במשך זמן רב והינדסנו ביחד את צליל הגיטרה לכל שיר. למשל, בשיר 'סוף עונת התפוזים' אפשר לשמוע שיש כמה צלילי גיטרה שונים. את כולם עשיתי עם גיטרת הפנדר סטראטוקאסטר שלי ומגבר דמוי מארשאל."

סרגנט פפר2.jpg

קיבל את לואי להב על הראש. יהודה עדר. צילום: אלון ז'ראר

על טכניקה ומלודיה


אחת הלהקות הידועות יותר בסבנטיז עם מרקם גיטרות מיוחד היתה כוורת. כששאלתי את דני סנדרסון כיצד אפשר להבדיל בין נגינת הגיטרה שלו לזו של יצחק קלפטר, קיבלתי ממנו את התשובה: ״ההבדל המהותי בין נגינת הגיטרה שלי לזו של יצחק הוא, שיצחק מסוגל לנגן צלילים ג׳אזיסטיים מהירים ואני לא. אני בא מכיוון האקורדים והמלודיות הכבדות יותר של עולם הרוק ולא מסוגל לנגן את הצלילים המהירים שיצחק מנגן, למשל בפתיחה של ׳ככה היא באמצע׳ או בקטע הכרומטי המהיר שמנוגן במשפט ׳פגע לו בול בפוני׳ בשיר ׳גוליית׳. זה התחום שלו. הסאונד המובהק שלי נמצא למשל בפתיחה של ׳שיר מלחים׳...״. באותה התקופה ניגן קלפטר בפנדר סטראטוקאסטר משנת 1966 ודני ניגן בגיטרת גיבסון SG אותה רכש בשנות השישים בניו יורק. שניהם ניגנו במגבר פנדר SUPER REVERB.


(רוב הציטוטים לקוחים מתוך הספר "רוק ישראלי 1973-1967", מאת נעם רפפורט)