עם דמויות שובות לב, עלילה משעשעת וחוצת ז'אנרים והרבה הומור וחן צולחת טליה לביא בקלילות את משוכת הסרט השני. "אחד בלב" קורע לגזרים את מוסד הנישואים וקורע מצחוק
איתמר שדה
פורסם: 24.7.21
זו לא תהיה הגזמה מוחלטת לומר שהציפייה הדרוכה לסרטה השני של טליה לביא "אחד בלב" היתה מתוחה כהמתנה לנחיתת כלי טיס על כוכב לכת בעל תנאי שטח קשים במיוחד. סרטה הקודם "אפס ביחסי אנוש" היה שלאגר שהלהיב את המבקרים כפי שכבש את הקהל, שהצליח לתווך את התרבות הצבאית להומור חוצה תרבויות מבלי לאבד את הישראליות המובחנת שבו ואף זכה לעיבוד בימתי כמחזמר. היה זה הישג נדיר לסרט ביכורים באורך מלא של יוצר ישראלי בכלל, ושל יוצרת בפרט, לכן היה זה גם בלתי נמנע שהציפיות מסרטה הבא יהיו גבוהות במיוחד.
על לביא להתגבר על משוכת "משבר הסרט השני", משוכה שבה מועדים יוצרים רבים שלא מצליחים לשחזר את הניצוץ של הסרט הראשון. למען ההגינות אומר, שכאשר נודע לי על עלילת "אחד בלב", חשבתי שהפרויקט נשמע שגרתי, קטן למידותיה הקומיות וצפויה פה אכזבה. אני שמח לומר שהחששות האלה התבדו כבר בדקות הראשונות של הצפייה.
הדמויות מגולמות בכשרון וחן רב. רן נקר ואביגיל הררי ב"אחד בלב" צילום: ירון שרף
עלילת הסרט עוקבת אחר נועם (רן דנקר) ואלינור (אביגיל הררי), זוג בליל הכלולות שלו, שפוצח במסע סהרורי בירושלים בעקבות ריב שיצא משליטה. ברוח הסרטים שעלילתם מתרחשת במהלך לילה אחד (כמו "אמריקן גרפיטי" או "מי מפחד מוירג'יניה וולף"), הלילה הארוך הוא קרקע לתהליך מתמשך של בחינת הרצונות והלבטים של בני הזוג, סיר לחץ שלוקח את הדמויות למצבי קיצון, הוצאת הכביסה המלוכלכת והארות חדשות על עצמם ועל בן או בת הזוג.
ההצלחה של הסרט המשעשע הזה, והוא הצחיק אותי לכל אורכו, טמונה בבימוי ובכתיבה של טליה לביא ובשתי הדמויות הראשיות, המגולמות בכשרון וחן רב על ידי דנקר והררי. הזוגיות המעורערת בין שני בני הזוג וההבדלים ביניהם הם המנוע הקומי של העלילה, כאשר דנקר הוא התגלמות הריסון העצמי והחיפוש אחר השליטה, והררי היא הר געש מהלך של דרמה ויצר הרפתקנות. התסכול של שתי הדמויות וההתנגשויות ביניהן מפיחים חיים בכל מפגש לילי משונה שנקרע לדרכם. זוהי יצירה אינטליגנטית שמוכיחה שמה שגורם להומור לנסוק הוא בעיקר החיבור הרגשי אל הדמויות.
גם בסרטה השני מוכיחה לביא שיש לה חושים קומיים חדים. היא בוחרת לספר מצבים באופן שמעמיק ומעשיר את הקומדיה, היא לא נשארת נאמנה לצורה או לסגנון מסוימים, מוסיפה אלמנטים פנטסטיים ומוגזמים היכן שהיא מוצאת לנכון, ולא מפחדת למתוח את הזמן היכן שאפשר לנצל עד תום בדיחה טובה. בסצינה אחת בלתי נשכחת, שתיכנס בוודאי לפנתאון הקולנוע הישראלי, מפגש אקראי של אלינור עם מאבטחים במעון ראש הממשלה מקבל תפנית ז'אנריסטית מפתיעה ולביא מצליחה גם לירות חצים גם על גבריות וגם על קונבנציות קולנועיות.
יש ב"אחד בלב" רגעים אבסורדיים ופיקנטיים רבים, אבל המשמעת של לביא כבמאית מונעת ממנו לזלוג ולהפוך ליצירה אקסצנטרית כל אימת שהרגליים שלו מתרוממות מהקרקע. היא אינה מאבדת קשר עם הצופה כי היא סומכת על היחסים הגרעיניים בין בני הזוג כגורם הממרכז של הסיפור שבסופו של דבר מעניק לו את האנושיות שאפשר להתחבר אליה.
אם יש חולשה לסרט, הרי שהיא נעוצה בכך שאין לו בשורה של ממש כמו זו שהיתה ב"אפס ביחסי אנוש" למשל. הסרט ההוא לווה בנקודת מבט נשית רעננה וחצופה כלפי המוסד הצבאי, שנתפס בישראליות כנשלט בידי גברים; קריאת תיגר כזו נעדרת ב"אחד בלב". אבל כאשר רגעי הנאה וצחוק גדול רודפים בזה אחר זה, היעדרות כזו אינה מורגשת, וזוהי קומדיה כלבבי.
"אחד בלב", ישראל 2020
תסריט ובימוי: טליה לביא
90 דקות