שש שנים אחרי "ספקטר" הנהדר, לקחנו את נ', מעריץ מושבע של ג'יימס בונד, ל"לא זמן למות". מה גרם לו לצאת בסיום הסרט בסערת רגשות? ואיפה יש בכל זאת נקודות אור? קבלו ביקורת מהלב וללא ספוילרים
יפעת מנוס
פורסם: 8.10.21
כשיצאנו נ' ואני מהקולנוע אחרי הקרנת הסרט החדש בסדרת ג'יימס בונד, קשה היה להחליט אם נ' יותר כועס או יותר מזועזע. "ברוח התקופה, היוצרים התאמצו להרחיק את הסרט כמה שיותר מהג'יימס בונדיות שלו. איפה הסטייל? איפה האלגנטיות? כשאני הולך לג'יימס בונד אני רוצה את מנת האסקפיזם שלי. אני רוצה לברוח מהצרות שלי. במקום זה אני מגלה שבונד בכלל מפיל עלי את שק הצרות שלו. מה זה מפיל? יורה עלי בצרורות".
אתם מבינים, נ' הוא מעריץ גדול של סרטי בונד. הוא צפה בכולם לפחות שלוש פעמים, רץ לכל בכורה, מכיר ומוקיר את כל השטיקים של 007. "בבית ספר כתבתי עליו נושא אישי. בכיתה ח' ארגנתי הקרנה עם חידון ג'יימס בונד. לבכורה של הסרט החדש לא הלכתי רק בגלל שהייתי חולה, ואני מתבייש בזה שיש אנשים שראו אותו לפניי."
כימיה נהדרת עם דניאל קרייג. אנה דה ארמס כסוכנת פאלומה
שש שנים חלפו מאז צאתו של "ספקטר", הסרט הקודם בסדרה, אבל סצינת הפתיחה המהפנטת שלו עדיין חקוקה לי ולנ' בזיכרון. ב"ספקטר" (על שמו של ארגון טרור בינלאומי מרושע, שמקבל הרבה דקות מסך גם הפעם) הרימו קרנבל המוני ליום המתים, שכמותו לא ידעה מקסיקו סיטי ובתוככיו התרחש המרדף התורן. ב"לא זמן למות" עשו סיבוב של 180 מעלות, עת בחרו להצפין עד הטונדרה של נורבגיה, בסצינה דלת משתתפים (פרצופו של בונד עצמו כלל לא מפציע בדקות הראשונות) ומקפיאת דם, תרתי משמע.
כשלעצמה הסצינה מצוינת והיא יכולה לשמש פתיח לסרט אימה משובח, אבל למעט רמזים כמו טבעת של ספקטר אין מה שמקטלג אותה כג'יימס בונדית טיפוסית. האימה המשתקת שפורצת מהמסך לא מפתיעה, אם מבינים מי עומד מאחוריה.
אחרי שהבמאי המקורי של הסרט ה-25 בסדרה, דני בויל ("טריינספוטינג"), פרש מתפקידו בשל חילוקי דעות אמנותיים - וכל מילה נוספת תהווה ספוילר – גויס קארי ג'וג'י פוקונאגה למשימה. פוקונאגה, במאי העונה הראשונה והמצוינת של "בלש אמיתי" עם וודי הרלסון ומתיו מקונוהיי, כבר הוכיח שהוא בן אדם שיודע לצמרר.
החלק השני של הפתיח, המתרחש באיטליה, מחזיר אותנו למרדפים המופרכים שעליהם גדלו דורות שלמים. הדילוג על פני הגלובוס במהלך הסרט למקומות פוטוגניים - והפעם נבחרו ג'מייקה, קובה, איי פארו ונורבגיה כאמור - לא מבייש את הפירמה. כמו גם סצינות אקשן בלתי אפשריות, שבטובות שבהן מככבים כמיטב המסורת אופנוע ומכוניות-על.
כל השאר, לעומת זאת, עורר אכזבה קשה בקרב נ'. העלילה עוסקת הפעם במרדף אחר נבל חדש (רמי מאליק), שנחוש בדעתו להתנקם בארגון ספקטר והעומד בראשו - ארנסט בלופלד (כריסטוף וולץ). הייתם מצפים שאויבו של האויב יהיה ידידו של בונד, כי להזכירכם, הוא זה ששלח לכלא הבריטי את בלופלד. אבל לא כך היא. בתסבוכת הזו מעורבת אהובתו של בונד, ד"ר מדלן סוואן (לאה סיידו), הזכורה - או דווקא שכוחה - מ"ספקטר".
בונד, בגילומו של דניאל קרייג המרהיב, מעביר בינתיים את ימי הפנסיה בחופי ג'מייקה ומגיע בדיוק לדרגת השיזוף הנכונה, עד שידידו משכבר הימים מה-CIA, פליקס לייטר (ג'פרי רייט), מצליח לשלוף אותו משם לטובת משימה גורלית. בכמה רגעי בונדינג (הייתי חייבת) טובים, מצליח לייטר לשכנע את בונד שחובה עליו להפסיק לדוג דגים ולהתחיל לחלץ מדען חטוף. גם מאלורי (רייף פיינס), ראש הסוכנות החשאית הבריטית, קשור לעניין בדרך לא דרך. כל זאת ב-164 דקות מסעירות ומתישות לסירוגין.
"העלילה לא מספיק ברורה ונראית כמו גיבוב של המון פרטים," קובל נ', ואני לא יכולה שלא להסכים. "ברוב המוחלט של סרטי ג'יימס בונד היה ברור כשמש מי הרע, מה המטרה שלו ובאיזה אמצעי הוא משתמש. פה היה פלונטר וסיפור שקשה להיצמד אליו. הרגשתי כאילו הסיפור מרחף מעלי ולא מכניס אותי לתוכו."
המשפטים הקבועים של ג'יימס בונד, שעוברים כחוט השני בסדרה, נכחו כמובן גם הפעם אבל לא במלוא תפארתם. "שנשתה משהו?", אומר בונד לסוכנת פאלומה (אנה דה ארמס הנהדרת) רגע לפני שהוא מבקש מהברמן וודקה מרטיני מנוער לא מעורבב. "הרגשתי כאילו רק רוצים לסמן וי על המשפט הזה," אומר נ', "וגם על הפעם שבה הוא אומר את שמו, 'בונד, ג'יימס בונד'".
זהו הסרט החמישי והאחרון של דניאל קרייג כג'יימס בונד, שהתחיל את המסע בגיל 38 ומסיים אותו כשהוא בן 53. בזמן הזה הספיק בונד בכיכובו להתאהב, לחוות שברון לב, להתאהב שוב, ובסרט האחרון הוא מהורהר ורציני מתמיד. לו יכלו לחבר אליו מד של נון-שלנטיות, הייתם רואים שזו מדשדשת רוב הסרט ומזנקת בעיקר ברגעי הפינג פונג שמנהל בונד עם נשים מצודדות.
"העולם התקדם מאז שפרשת," אומרת לו הסוכנת נעמי רגע לפני שהוא חוזר לשירות, ובעצם מזקקת את המהות של הסרט. בונד אמנם חולק על דעתה בעגמומיות, אבל בואו נודה על האמת - הבחורה צודקת. "יוצרי הסרט החליטו שהם מתאימים אותו לתקופה הנוכחית מכל בחינה אפשרית, וכך חיסלו כמעט לגמרי את הדמות האייקונית של ג'יימס בונד. יש בסרט מעט מדי הומור עם קריצה, שכל כך מאפיין אותו. אני גם לא זוכר שילדים שיחקו בסרטים קודמים בסדרה, בטח לא בתפקידים משמעותיים כמו כאן. בתור המחליפה של בונד כ-007 בחרו במכוון באשה שחורה. תפקידה של מאניפני, שברוב המוחלט של הסרטים התלהבה מבונד שקלע את הכובע בדיוק למתלה וחיזרה אחריו, הפכה בסרטים האחרונים למעין סוכנת משנה. אפשר להתווכח שעות אם זה טוב או רע לאנושות, אבל כמעריץ של ג'יימס בונד זה מרגיש לי מאולץ, כפוי ולא מתאים. קחו כל סרט אחר ותעשו בו מה שאתם רוצים. לא את זה".
מבחינתו של נ', היוצרים הלכו כאן רחוק מדי עם מה שהמעריצים מאפשרים להם במסגרת הרישיון לחרוג: "'לא זמן למות' הוא בעיניי סרט סביר פלוס בפני עצמו, אבל לא אם מקטלגים אותו כג'יימס בונד. זה גם אחד משני הסרטים היחידים, יחד עם 'בשירות הוד מלכותה', שבהם הסוף מפתיע, בלשון המעטה."
וכמה הערות לסיום:
הסצינה באיטליה מתרחשת חלקה באקרופוליס. למרות שזהו שם גנרי לגבעה מבוצרת, כדאי היה להוסיף בתרגום שלא מדובר באקרופוליס של אתונה וכך למנוע באג גיאוגרפי בראשיהם של הצופים.
הפרש הגילים הקטן בין השחקנים רמי מאליק (40) ללאה סיידו (36) מאוד בולט, בשעה שהדמויות שהם מגלמים אמורות לייצג שני דורות שונים. העובדה שמאליק נראה ממילא צעיר מכפי גילו מקשה עוד יותר.
כמו ב"רצח כתוב היטב", גם ב"לא זמן למות" יש כימיה נהדרת בין אנה דה ארמס לדניאל קרייג, למרות שבין הדמויות אין שום קשר רומנטי. דה ארמס שוב זורחת בתפקיד של בחורה חמודה ומצטנעת, כשהפעם מתגלה גם הסקס אפיל המפיל שלה
למלבישים של ג'יימס בונד מגיע אוסקר. אם בזכות הסרט גברים יתחילו להסתובב בחולצה לבנה עם שני כפתורים ומעליה שלייקעס - העולם יהיה מקום חמוד יותר.
במאי הסרט, קארי ג'וג'י פוקונאגה, נראה בעצמו כמו כוכב קולנוע עם דמיון מסוים לקיאנו ריבס. ולהבדיל, בן וישו, השחקן שמגלם את קיו, דומה בסרט באופן מפתיע לבמאי הישראלי זוכה האוסקר גיא נתיב.
"לא זמן למות", בריטניה-ארה"ב 2021
בימוי: קארי ג'וג'י פוקונאגה
164 דקות