המסך הקטן

כל מה שמעניין בטלוויזיה

איש הזאב

הדר עבו לא היתה צריכה לצפות בדוקו המטלטל "אחרי חצות" כדי להזדעדע. וגם לא לקרוא את כתבי האישום נגד אלון קסטיאל כדי להכיר מקרוב את הפחד המשתק. הזדעזענו מספיק, הגיע הזמן לפעול

אביה אטס.jpg

הדר עבו

פורסם: 17.3.21

אחרי חצות

הסדרה החדשה של Yes דוקו מגוללת את מעלליו הבלתי נתפשים של אלון קסטיאל, אותו איל נדל''ן ממשפחת קסטיאל המפורסמת ופרסונת חיי הלילה של תל אביב. במסגרת הסדר טיעון, קסטיאל נשלח בשנת 2018 למאסר בפועל למשך ארבע שנים ותשעה חודשים, ונגזר עליו לשלם פיצויים כספיים לקורבנותיו, לאחר שהורשע בביצוע עבירות מין שונות כלפיהן. מה אני אגיד לכם? אני קוראת את השורות האלה שכתבתי עכשיו, ואני בעצמי עורכת דין, ומשהו בבטן שלי לא רק כואב, לא רק מתהפך, אלא מתפרק לחלוטין. אחרי צפייה בדוקו המשובח, לא נותר לי אלא להגיד "קיבינימט".

הסדרה עשויה היטב, מותחת ומרתקת. היא מפרקת את הסיפור על פני ציר זמן של שנים רבות שבו המקרים הקשים האלה התרחשו מתחת לרדאר. הסדרה מורכבת מעדויות מפי אנשי חיי לילה של העיר ובעיקר מעדויות נוקבות מפיהן של אותן נשים שטוענות כי קסטיאל אנס אותן לכאורה תחת השפעת סם אונס, ושל אחרות שרק "הסתפק" בלהטריד מינית ולנשק בכוח. כולן נשים חזקות ואינטליגנטיות, עם כולן הוא השתמש בדפוס דומה עד כדי שיטתיות: "בואי, אני החבר הטוב, אני ההוא שכולן רוצות להתקרב אליו בשביל להיכנס למועדון הזה וההוא ולקבל שתיה בחינם, אני סמל הסטטוס לאליטת חיי הלילה של תל אביב, ואת? תשתי איתי כוסית, אטפטף לך קצת סם, ולפני שתביני מה קורה פשוט תתעוררי עירומה וכואבת במיטה זרה".

לצאת מתפקיד הקורבן

במהלך הצפיה הצמרמורות שלי בגוף גברו ונותרתי הלומה. החשש החמור ביותר שהצפייה בסדרה הזו הקנתה לי הוא "מגפת ההלקאה העצמית". כאמור, מדובר נשים מדהימות! נשים חזקות שיודעות טוב מאוד מה הן אומרות, וכולן מתיישבות מול המצלמה ומגוללות את סיפורן המזעזע בחדות, אבל באותה נשימה מוסיפות שלא האמינו שזה קרה להן, חלקן אף הכחישו, שכנעו את עצמן שהן שתו יותר מדי או גרוע מכך - שמעו חיזוקים לאשמתן מפי חברותיהן ואפילו מפי הפסיכולוגית של אחת מהן. כולן מביטות אלינו בספק בלבול ספק ניתוק ואומרות בקול מבויש שהיו בטוחות בתחילה שהן אלו ששתו והגזימו, שהן האשמות.

התיישבתי על המיטה והיבטתי במראה. חשבתי על כל אותן הפעמים שיצאתי למועדונים בעיר המשוגעת הזו, ועל כל אותן הפעמים שצפיתי מהצד בבחורות שהשתכרו עד אובדן חושים ורקדו צמוד, אולי אפילו צמוד מדי, לבחורים זרים. חשבתי בלבי האם ייתכן שלפחות אחת מהן נפלה קורבן למעשים דומים? ופתאום נחרדתי. הנה הקורונה עושה עלינו עכשיו עוואנטה של "אאאני הולךךך", הנה חיי הלילה חוזרים לבעוט, והנה - כמה סיפורים מחרידים באו עלינו לאחרונה, מירין שרף ועד יהודה משי זהב, מהמלון באילת ועד שירה איסקוב, מילדה בת 10 שנאנסת במיטתה ועד לאלפי סיפורים שמי בכלל שומע עליהם? הם נעשים בשקט בשקט, במחשכים, באלגנטיות קרימינלית, בדיוק כמו קסטיאל.

אחרי חצות

אסקפיזם מבורך או זירת פשע פוטנציאלית? (צילום אילוסטרציה)

אתם יודעים מה, קיבינימט עם הכל. לזעזע אותנו? הסדרה אכן מזעזעת אותנו. אבל מה עוד? זועזענו, אנחנו מתורגלים בלהזדעזע מהקלות הבלתי נסבלת של ההטרדות המיניות. צעקנו? צעקנו. מה הלאה? מה באמת המסר? אולי המסר הכי חד שהפנמתי מהסדרה הוא ההבנה שאנחנו, הנשים, צריכות להיות קצת יותר מפוקסות אחת על השנייה. אם חברה באה ומספרת לכן שהשתכרה עד אובדן הכרה ולמחרת התעוררה בפלנטה אחרת, אז אחיותיי - יש מצב שחברה שלכן סוממה ונאנסה. וכשאומרים לך "תשמרי על הכוס שלך במועדון", לא סתם אומרים, זו לא סיסמה. תחזיקו אותה חזק. ואל תפלו לקלישאות של "להתחבר אליו רק כי הוא שם דבר בתל אביב".

ועכשיו, אחרי שיצאנו מתפקיד הקורבן הפוטנציאלי שנכפה עלינו, המסר החשוב ביותר הוא לגברים. איפה אתם חיים, אחים שלי? בוקר טוב, תתעוררו. אנשים "נורמטיביים" אונסים בנות, אנשים "מיושבי דעת" מטרידים בחורות, אנשים שהם "מלח הארץ" למראית עין שורקים וממלמלים קולות ברחוב לנשים. נשים חיות בפחד אימתני שיפגעו בהן כל מיני "בני טובים" מדי יום ביומו. אמרתי פעם לידיד שאני חוששת לחזור לדירה התל אביבית שלי בשעות מאוחרות, אפילו כשמדובר במרחק הליכה קצר מבית של חברה אחרת, והוא אמר "אבל זו סתם הליכה קצרה, לא?" הוא לא הבין רבותיי. הוא גם לא יבין כנראה, כי הוא נולד למין הנכון. אבל לא עוד. לא עוד. הגיעה העת להסתכל מסביבכם, על עצמכם, על אחיכם ועל חבריכם. ולהיות מספיק "גברים" להתריע, לעצור ואפילו לפנות למשטרה.

גילוי נאות, קראתי את כתבי האישום ואת גזר הדין על בוריים. קסטיאל לא הואשם באונס אפילו פעם אחת, וכתבי האישום שהוגשו נגדו התייחסו אך ורק לארבע מתלוננות, למרות שעל פניו נראה שהיו לו קורבנות רבים אחרים. זאת, למרות שהנשים האמיצות שבסדרה מספרות כולן את אותו הסיפור. בכולן הוא נגע, כולן התעוררו במיטה זרה, כולן מחוללות נפש עד ליום זה ועד בכלל. אין לי מה להוסיף על זה, את חשבון הנפש אנחנו כחברה מחויבים לעשות. לא היום, לא מחר. אתמול.