בתיכון לומדות בנות דתיות וחילוניות יחד. משהו שאנחנו לא מכירים במחוזותינו. הן בנות 17 שנהנות לשלב מלים ומשפטים באנגלית בכל דיאלוג (או אולי כי נטפליקס דרשו, אנא אערף), משחקות כדורסל וכדורגל, ובהיותן ילדות פריבילגיות הן גרות בבתים נאים עם חדרים נאים ומעל המיטה תולות סיסמאות כמו "העתיד שייך לנשים". באירוע צדקה שהתיכון מארגן יש אפילו די.ג'יי אשה מגניבה. אז כן, יחסית לסעודיה הן ממש מערביות, אבל אין לשכוח שבתוך עמן המסורתי הן חיות. כולן מחויבות בתלבושת אחידה צנועה - חולצת כפתורים ארוכת שרוול וחצאית ברך, והדתיות מוסיפות כיסוי ראש. הצניעות היחסית בלבוש נשמרת גם מעבר לשעות הלימודים וכשבחורה לובשת גופייה זו כבר ממש הפקרות. אסור להן להיפגש ביחידות עם בחורים, וגם לא להתקרב אליהם יותר מדי. באחת הסצינות, באירוע הצדקה שאליו מוזמנים בנים מתיכון אחר, עוברת המורה ביניהם עם מקל ומרחיקה זוגות שלא שומרים על מרחק נאות.

הבנות הפופולריות, בראשותה של המנהיגה ליאן, מצפצפות על הכללים ונפגשות בסתר עם בני הזוג שלהן. הבנות האלה גם מתעמרות בבנות אחרות, ובמיוחד במרים, תלמידה טובה, ילדה טובה וגיבורת הסדרה. הן באמת עושות לה דברים איומים והיא מחליטה לנקום. מי שיצטרפו אליה הן חברתה הטובה דינה והתלמידה החדשה נוף, פאנקיסטית רגישה וחכמה.

סיפורי הבריונות, הנקמה והמפגשים האסורים עם בני המין השני נשזרים זה בזה ויוצרים סדרה מעניינת. נכון שיש כמה סצינות מופרכות ודביליות ברמת אופרת סבון נחותה, כמו זו שבה ליאן מאשימה את מרים שנגעה לה בחזה, או כשליאן מאיימת על המנקה שתעליל עליה אם לא תשתף פעולה, אבל בסך הכל העלילה כתובה היטב, המשחק מצוין ושתיים מהבנות מהפנטות ממש - ראניה, הסגנית של ליאן (או: אפרת דור הירדנית) ונוף, בעלת המבט שאי אפשר להוציא מהראש.