יפעת מנוס

רוקרים קוראים

יובל מנדלסון

צילום: גוני גיסקין

יובל מנדלסון

מה אני רוצה לספר עלי: אני הוא יובל מנדלסון הידוע לשמצה בכל המערב הפרוע. יוצר, מוזיקאי ומורה לאזרחות. אב לבלה וזאב. בימים אלה מסכם את שנה"ל תשפ"א ומופיע ברחבי הארץ עם להקתי, המסע לפולין.


הספר שמונח לי עכשיו ליד המיטה: ביוגרפיה פוליטית של ג'ורג' חבש שחיבר ד"ר אלי גליה. אני כותב עכשיו סמינריון בנושא. זה מעניין להיכנס לראש של טרוריסטים ושל טרוריסטים פלסטינים בפרט. לפני כן קראתי את הנובלה "הירח שקע" של ג'ון סטיינבק שנכתבה בהשראת הכיבוש הנאצי בנורבגיה ופורסמה ב-1942, כלומר ממש במהלכו. בזה אגב עסקה עבודת סמינריון אחרת, שכתבתי על קוויזלינג. לכלב הבא שלי אקרא כך.


סופר אהוב וגם המלצה על ספר: אני אוהב את קורט וונגוט. אני אוהב שירים של אהרן שבתאי. אני מרבה בקריאה עיונית על פוליטיקה אמריקאית, פוליטיקה ישראלית, היסטוריה צבאית ובמיוחד על גרמניה הנאצית. אני מוכר גם כנספח לענייני הרייך השלישי במוסף הספרים של הארץ. ממליץ מכאן על "רומל באפריקה" מאת וולף הקמן.


ספר שהשפיע עלי: מארי קונדו השפיעה עלי קשות עם "סוד הקסם היפני" שלה. אני כל הזמן זורק צעצועים של הילדים בלי לשאול אף אחד, ולפני שאני נפטר מחולצה ישנה, או מגרב עם חור, אני מודה לה או לו על הדרך הארוכה שעשינו יחד ועל הרגעים הזכורים לטוב.


ספר מגיל ההתבגרות שנחרת בזיכרון: זוכר את עצמי קורא את "התפסן בשדה השיפון" במתקן האשפוז של בסיס תל השומר. הייתי אז טוראי צעיר שעוד לא שובץ כהלכה. מתקן האשפוז נמצא כמאה מטר לכל היותר מבית הוריי, שהיה אז ביתי. פעם בשבוע הייתי קם, מנומנם, ועובר מהמיטה שלי למיטתי שבמתקן. שם הייתי ישן עוד שעה ואז קורא בספר. הרופא היה בא, בודק, נותן גימלים לעוד שבוע, וכך וחוזר חלילה עד שסיימתי את הספר ושובצתי בצריפין. זוכר כילד את "מקס ומוריץ" של וילהלם בוש. איזה כיף זה היה. היום בתי מדקלמת את כל הספר בעל פה מרוב הקראות לפני השינה.


איפה אני קורא: אני מקפיד על מצב מאוזן, בדרך כלל במיטה, אחרי שהילדים נכנעו ונרדמו. הם לא נכנעו בלי קרב, את זאת אני מבטיח לכם. ואז אני קורא עם הפנס של האייפון, וכשהעיניים כבר כבדות אני פותח טלוויזיה. אני לא יכול להירדם בלי טלוויזיה דלוקה.


מתי אני לא מצליח לקרוא: אני לומד עכשיו לתואר שני בחינוך בהדגשת מדעי הרוח, זה הסימסטר האחרון ויש כל מיני הגשות ומטלות קריאה וכתיבה סביב זה. אז יוצא שאני קורא מלא אבל לא מתוך רצון חופשי, וגם אם זה מעניין, ולפעמים זה אכן המקרה, זה בכל זאת לא אותו דבר.


האם חשבתי פעם לכתוב ספר? אני חושש שאין לי אורך הרוח או המשמעת הנדרשים. אני כותב שירים בני שלוש עד חמש דקות. אם סולו גיטרה מספיק ארוך, יכול להגיע גם לשש דקות. כתבתי מאמרים, ביקורות. להתחייב לספר שלם, או לתסריט לפיצ'ר אם כבר מדברים, זה גדול עלי בינתיים.