הוא בכלל חלם להיות מחזאי בתיאטראות הנחשבים של לונדון, אבל מלצרית יפה אחת שיבשה לו את התוכניות. מ"לובה" ועד מונולוג "מלחמת האזרחים" של שאולי, מדודו טופז ועד שעשועון חדש בערוץ הספורט, דוד ליפשיץ, הכותב הראשי של "ארץ נהדרת", מספר לנו מה צריך כדי לכתוב סאטירה, למה הוא הכי מתגעגע בחו"ל, איזו שיחת טלפון מעולם לא הגיעה, ואיך זה להיות זבוב על הקיר בבית קפה
פורסם: 31.3.21
מאיזה גיל הבנת שאתה כותב?
"בגיל 12 קיבלתי מכונת כתיבה, מתנה ליומולדת. אמיתית כזו. עם מקשים והכל. התחלתי לכתוב ומאז לא הפסקתי, אבל את מכונת הכתיבה עצמה לא שמרתי..."
איך התחילה הקריירה המקצועית שלך?
"כמו כל סיפור טוב, בגלל בחורה. הייתי אז קצת אחרי הצבא, ונהגתי לשבת בקפה תענוג שהיה אז בבן יהודה. היתה ממלצרת שם מישהי חמודה לאללה ולא ממש ידעתי איך להתחיל איתה. אז כתבתי לה סיפור קצר. היא ממש התלהבה והכירה לי חברה שלה שהיא במאית תיאטרון ומשם זה התפתח למחזה, "מעשה בפריקסה" (שזה מאכל נתיינתי, אני במקור מנתניה), שעלה בסופו של דבר בפסטיבל עכו. הרומן עם המלצרית אגב נמשך שבועיים."
אז איך מגיעים מתיאטרון עכו לכתיבה סאטירית בטלוויזיה?
"אסף שלמון (הכותב הראשי השני של 'ארץ נהדרת' - ת.ב.א), שאנחנו חברים עוד מבית הספר, הגיע לראות את אחת ההצגות שלי בעכו. הוא סיפר לי שהוא בדיוק התחיל לעבוד עם אלי ומריאנו, ושאבוא לכתוב איתו ביחד. משם זה התגלגל לפינה סאטירית קבועה ב'ראשון בבידור' עם דודו טופז. המערכון הראשון שכתבנו היה על פרשת שרה והפיצות המפורסמת בשביתת הסטודנטים הגדולה. מה שמצחיק זה שהיה לנו כבר אז ב-98' את מריאנו בידיים, מבלי שאף אחד תיאר לעצמו שכמה שנים אחר כך הוא יגלם בעצמו את ביבי באחת הדמויות האייקוניות של התוכנית.
"אבל האמת היא שבכלל לא חשבתי להיות תסריטאי קומי בטלוויזיה. הייתי יותר בכיוון של תיאטרון בריטי, אוסקר וויילד סטייל. הייתי נוסע ללונדון לראות תיאטרון. אבל לחיים היו תוכניות אחרות לגביי ואני שמח על כך."
בפגרות יש מדי פעם זמן גם לדברים אחרים. דוד ליפשיץ. צילום: יח"צ
מה היה המערכון הראשון שכתבת ל"ארץ נהדרת"?
"לובה כמובן, שעשה את העונה הראשונה של 'ארץ'. והוא בכלל נכתב במסגרת פיילוט שכתבנו אני ואסף לתוכנית. הקטע הוא, שהגירסה הראשונה של המערכון היא זו שצולמה בסוף, וכמעט בלי שינויים. עדיין לא קיבלתי תמלוגים מחברת 'משלוחה', רק אומר.
"אחד התסריטאים אגב מאותו פיילוט חשב שזו תהיה טעות חמורה לשדר את 'לובה', ויגמור את הקריירה של כולנו ובעיקר את של טל פרידמן. מולי בחוכמתו חשב אחרת. שזו סיטואציה שאנחנו נתקלים בה לא מעט - משה קצב למשל שנא את החיקוי עם התוכי, והיו אנשים שחשבו שזה ממש לא ראוי לצחוק על נשיא המדינה. והנה בסוף זה התפתח למשהו שאף אחד לא דמיין."
האם יש זמן לעוד משהו בחיים כשכותבים לתוכנית כזו כל כך הרבה שנים?
"המרדף אחרי האקטואליה והסיטואציות הפסיכיות של הפוליטיקה הישראלית הוא די אינטנסיבי. בטח בתקופה משוגעת כזו של ארבע מערכות בחירות שצריך להמציא את עצמך בכל פעם מחדש. אז אני די נשוי ל'ארץ', ככה שכמעט אין זמן לדברים אחרים. אבל פה ושם יש פתח לפוליגמיה, בעיקר בפגרות. יש לי את הפינה שלי בערוץ הספורט על ליגת האלופות, ובקרוב אני הולך להגיש שם שעשועון שפיתחתי שייקרא 'מלך הערוץ'."
להמציא את עצמך בכל פעם מחדש. הפאנל של "ארץ נהדרת". צילום: דוד ליפשיץ
מה בעיקר השפיע על הכתיבה שלך?
"המערכונים של הגשש החיוור, אפרים קישון, 'פליטת פה' של דודו טופז, מונטי פייטון, 'המלון של פולטי', יוסף אל דרור ומודי בר און הכותבים של 'החמישייה הקאמרית', וכמובן השער האחורי של עוזי וייל ב'העיר'.
"שזה אגב סיפור מעניין, כי עבדתי פעם מול בניין המערכת בימיה הגדולים, זה היה בשנת 96' והחלום הגדול שלי היה לכתוב שם. פעם אחת הרהבתי עוז ונכנסתי פנימה, עליתי לקומה השלישית והשארתי קורות חיים אצל המזכירה. עד היום לא התקשרו אלי..."
האם היום אנשים יודעים מי זה דוד ליפשיץ?
לשמחתי בדיוק במידה הנכונה, בכמות שזה מחניף. מדי פעם גם יוצא לי להיות עד סמוי לשיחות על מערכונים של 'ארץ' בבתי קפה למשל, כשאני יושב בשולחן ליד ואף אחד לא מזהה אותי. זה יוצר מצבים קומיים משובחים."
האם אתה רואה את עצמך כאיש מצחיק גם מעבר לכתיבה?
"לקח לי זמן וביטחון להגיד את זה, אבל בהחלט כן. אנשים גם אומרים שיש משהו בהוויה שלי שהוא מצחיק. קורים לי דברים הזויים ואני מוצא את עצמי לא פעם בסיטואציות לארי-דיווידיות."
אפשר בכלל ללמוד לכתוב הומור? להיות מצחיק?
"כמו שאמרו חכמים ממני - אפשר ללמד, אי אפשר ללמוד. זה נכון שיש שיטות ויש טכניקות ותבניות של כתיבה הומוריסטית, בעיקר תסריטאית. אבל בסופו של דבר יש את האקס-פקטור של האם אתה מצחיק או לא.
"מה שכן, למי שרוצה להתנסות בכתיבה הומוריסטית, אני ממליץ לכתוב בשפת יומיום, וזה חשוב בעיקר כשכותבים הומור. באינסטגרם ובפייסבוק אפשר ממש לשמוע איך אנשים מדברים באמת, כולל חידושים וביטויים ומטבעות לשון. בקיצור, להיות מחובר. ובעיקר לא לקחת את עצמך ברצינות."
סוד שאף אחד לא יודע עליך?
"הייתי פעם חוקר פרטי. אבל מהסוג המשעמם, לא בגידות ועניינים. הייתי גרוע בזה מאוד אגב. אני גם חוטא בתקלוט בלוציפר - שם הרבה רוק בריטי, שזו אהבה גדולה שלי, גם אלטנרטיב. נתקעתי בניינטיז מבחינת המוזיקה."
מה מבאס אותך?
"הקיטוב שיש בישראל. משם יצא המונולוג של שאולי במערכון 'מלחמת האחים' ששודר לאחרונה. הצד של אמא שלי ימני, הצד של אבא שמאלני, ובחיים לא היו אצלנו בעיות בקטע הזה. כל כך קל לפלג ולקטב, כל כך מסוכן, וכל כך קשה לתקן את זה."
מה מצחיק אותך?
"ישראלים בחו"ל. אני מתגעגע לתופעה ואשמח לראות את זה שוב בקרוב."
מה יהיה כתוב על המצבה שלך?
"שקר כלשהו."
ההרצאה של דוד ליפשיץ, "איך כותבים ארץ נהדרת", על תהליך הכתיבה וסיפורים מאחורי הקלעים, תשודר ביום שלישי 6.4 ב-screenz.live.