יומיים בלבד לאחר צאת חלקו השני של פרויקט "יעלה ויבוא", מחווה לשיריו של יורם טהרלב, הלך המשורר והפזמונאי לעולמו. נטע עמית על הביצועים והעיבודים המחודשים לשירים הנוסטלגיים שהפכו לפסקול של המדינה
פורסם: 8.1.22
בתזמון מצמרר משהו, עלה השבוע לאוויר חלקו השני של פרויקט "יעלה ויבוא", מחווה לשיריו של יורם טהרלב. יומיים לאחר מכן הוא הלך לעולמו. בראיון ל"הארץ" ב-2010, הוא אמר: "הייתי רוצה שזמרים צעירים ישירו את השירים שלי, אבל אני לא כל כך מכיר את הזמרים של היום". בשנה האחרונה לחייו, המשאלה שלו נענתה, כאשר מיטב אמני ואמניות ישראל - מהאינדי ועד למיינסטרים - לקחו חלק בפרויקט הזה, ונתנו אינטרפרטציה מחודשת לאותם נכסי צאן ברזל שיצאו מתחת ידו. אני רק יכולה לקוות שהוא הספיק לשמוע ולהנות מהביצועים המחודשים לשיריו.
"הייתי רוצה שזמרים צעירים ישירו את השירים שלי". יורם טהרלב. צילום: דניאל טהרלב
משירי הלהקות הצבאיות ועד להיטי מצעדים כמו "יעלה ויבוא", השירים של טהרלב הם חלק בלתי נפרד מהפסקול של מדינת ישראל, בדיוק כמותו: הקיבוצניק שנולד לפני 84 שנה בקיבוץ יגור והתבגר ביחד עם המדינה הצעירה שהוקמה בהיותו ילד, תוך שהוא מתרגם למלים ולשירים את ההיסטוריה המתהווה אל מול עיניו.
שיריו ליוו גם אותי, מהיום שבו אני זוכרת את עצמי, כילדה בת 4 או 5 בגן הילדים, שם לימדו אותנו את השיר "ההר הירוק תמיד". קיבוץ יגור שבו נולד וגדל טהרלב שוכן למרגלות ההר הירוק תמיד, הכרמל, שעליו גדלתי גם אני, והשיר הזה הוא חלק מנוף ופסקול ילדותי. אולי זה הפאתוס שבלחן של מוני אמריליו לשיר - אבל קשה לי לחשוב על ילד או ילדה שהשיר הזה לא יסחוף גם אותם. בביצוע המחודש אך הנוסטלגי משהו של שירי מימון לשיר, הפאתוס שבלחן המקורי נשמר, בעוד שהיא מצליחה להחדיר למלים אנרגיה מחודשת, בליווי כלי מיתר ונשיפה, ובהפקה מוזיקלית של אייל מזיג.
אמנם אחרי שנתיים של קורונה ושלל פרויקטים של קאברים ומחוות, אני מרגישה מעט רוויה מהקונספט הזה, ובכל זאת, גם ב"צאן ברזל", לצד קאברים בנאליים שלא מותירים חותם מיוחד, ניתן למצוא כמה ביצועים מחודשים שמצדיקים את קיומו של הפרויקט הזה.
אחד הביצועים היפהפיים בחלקו הראשון של אלבום המחווה שיצא בשנה שעברה, הוא הביצוע המחודש של לירון עמרם ל"בשביל אל הבריכות". צריך לא מעט אומץ כדי לגעת בקלאסיקת יום הזיכרון הזאת של חוה אלברשטיין (בלחן המופלא של אלונה טוראל)' אבל נראה שעמרם עמד במשימה בכבוד. והוא עשה את זה דווקא משום שלא ניסה "לחדש" את המקור של אלברשטיין, אלא בחר לעשות מהשיר משהו אחר לגמרי: החל מהעיבוד האלקטרוני במקצב בוסה נובה, שעומד בניגוד לסיפור שובר הלב שכתב טהרלב, ועד להברקה המוזיקלית עם הסקסופון שמלווה את השירה והגיטרות בעיבוד המחודש. ומרגע שפותחים את הלב ואת הראש גם לביצוע הזה – קשה מאוד שלא להתמכר אליו.
ביחד עם הביצוע של לירון עמרם, שוחרר גם הביצוע של אודיה אזולאי ל"הביתה לחזור". גם כאן מדובר בעיבוד בסגנון ים תיכוני, בקולה העוטף של הזמרת הצעירה, שיגרום לכם לרצות לרוץ בפרץ נוסטלגיה בחזרה הביתה, לבית אמא.
ממנה אני ממליצה להמשיך לקלאסיקה נוספת בביצוע של מוזיקאית צעירה - אלה לביא - שחידשה את "מים מתוך הבאר". מדובר בביצוע מלא גרוב ושמחת חיים, שמסתיים במה שנשמע כמו מחווה לסנטנה מהניינטיז. עוד קאבר יפה במיוחד הוא של קמה ורדי, ל"אין אהבה אחרונה", ביצוע קסום שנשמע כמו שירת פרפרים - כלומר, אם פרפרים היו יכולים לשיר, ככה זה בוודאי היה נשמע. קמה ורדי היא נכדתם של טהרלב ושל נורית זרחי, מה שמוסיף לביצוע הזה נופך אישי ומרגש במיוחד.
בעיתוי די מצמרר, כאמור, השבוע שוחררו כמה קאברים מתוך חלקו השני של הפרויקט, ביניהם השיר "בלילה", בביצועם של רוני וגיל בר הדס. האחים לבית בר הדס לוקחים אותנו ביחד איתם אל הרגעים של לפני השינה בחדר הילדות, בעיבוד מוזיקלי עשיר וחלומי משהו ללחן של יצחק קלפטר. בליווי שלל כלי נשיפה, כלי מיתר וגיטרות, הם הופכים אותו ממש לשיר ערש, מהז'אנר שגם מבטיח להביא איתו חלומות מתוקים.
שיר נוסף מהפרויקט שיצא השבוע הוא "תחת כובד התפוח" בביצוע, עיבוד והפקה של שני פלג, שמצליחה להוציא מהשיר החוצה את היופי שהסתתר בו, ובו זמנית לזרוק הצידה את הבנאליות המאפיינת חלקים מהביצוע המקורי של שולה חן. חלק מהקרדיט על היופי המוזיקלי הזה מגיע כנראה ללחן של שלום חנוך, אך לא פחות מכך גם לשני פלג, שהצליחה להקשיב ולהבין לעומק את הסאבטקסט המוזיקלי של השיר, ואז לתרגם ולעבד אותו לגרסה מחודשת ועדכנית ל-2022. זה ביצוע מתוק ומנחם; אם שירים היו יכולים לחבק, ככה זה היה נשמע.
לסיום, בחרתי דווקא בשיר שאינו חלק מהפרויקט "צאן ברזל", אך גם הוא ביצוע מחודש לקלאסיקה של יורם טהרלב, ביצוע שגם הוא מחבר בדרכו בין שירי ארץ ישראל הישנה לבין מוזיקאים צעירים מסצינת האינדי העכשווית. אני מתכוונת כמובן לביצוע של דוד לביא ותמר פילוסוף ל"החולמים אחר השמש". שני היוצרים, המגיעים מרקע דתי, הוסיפו ללחן המופלא של סשה ארגוב גם ניגון של שלמה קרליבך, שמלווה את הביצוע בין בתי השיר.
המילה "שמש" חוזרת הרבה בשיריו של טהרלב: "שהשמש תעבור עלי", "קרן שמש קרן זוהר", "מי שלא פוחד משמץ/ טל רטוב ולהט שמש", ועוד. אך בשיר הזה מדובר דווקא בשמש של בין הערביים, באותה שעת דמדומים שמפרידה בין היום ללילה. זאת שמש מתעתעת, שעדיין מאירה אבל כבר לא שורפת או מחממת; שמש שתשקע בעוד כמה רגעים, ותיקח עימה אל תוך הלילה את היום שנגמר ואת העבר שכבר חלף לו: וממש כמו השמש ששוקעת, והיום שהולך ונגמר, כך גם החיים, שמתקדמים לעבר כיוון אחד בלבד, סופי ובלתי נמנע: "טל על ראשך הכסוף/ ועל עינינו/ שקט ורק צעדים נותרו על השביל".
הרבה כבר נכתב ונאמר על הביצוע הזה, ועדיין, לתחושתי, מלים לא תמיד מספיקות כדי לתאר את הרגש שמוזיקה יכולה לעורר בך. אז בשביל זה תצטרכו ללחוץ "פליי", להקשיב, לתת לקולות של לביא ופילוסוף לעטוף אתכם, ולהתמסר. ואחרי שתנגבו את הדמעות, קחו רגע להודות בלבכם ליורם טהרלב, על כל היופי הזה שהשאיר אחריו, בשירים האלו שיישארו איתנו לתמיד.