מוזיקה

תומר בן אז"ר

בית הפלאות

כשיעל הדני הציעה לערן קול להרים ערב ג'אז בבר השכונתי שלו בבית העמודים שבנחלת בנימין, הם לא תיארו לעצמם שכמה שנים לאחר מכן הם יהפכו למותג ולאחד ממועדוני הג'אז הנחשבים בעולם. עכשיו הם חוגגים עשור של פעילות מוצלחת משותפת, עם פסטיבל ג'אז עמוס ועשיר בהשתתפות מיטב המוזיקאים המקומיים והבינלאומיים. בשיחה ל"אג'נדה" הם מספרים איך הכל התחיל, ומה סוד הקסם

IMG_0189_1.jpg
פורסם: 8.12.21

קשה שלא להתאהב בבית העמודים. זה מתחיל במיקום הציורי בבניין לשימור אפוף המסתורין שבמדרחוב נחלת בנימין, ממשיך בחלל האינטימי המעוצב והמזמין של המועדון, ומסתיים בצוות המסור, באוכל הקליל והמספק, ובמנעד הרחב של אמני והופעות הג'אז המתארחים בו. יש למקום קסם מיוחד, שאי אפשר להתעלם ממנו, ולרגע אחד אפשר לחשוב שאתה מתארח באחד ממועדוני הג'אז המפורסמים של ניו יורק או ניו אורלינס. לא לחינם נבחר בית העמודים ברשימת 11 מועדוני הג'אז הטובים בעולם על ידי מגזין "ביזנס אינסיידר", ואחרי למעלה מ-5,000 הופעות בעשר שנות קיומו בתדירות של לא פחות מ- 10 הופעות בשבוע - תדירות חסרת תקדים בסצינת הגאז המקומית - הוא גם מועדון הג'אז הישראלי המוכר בעולם.

ביתהעמודים2.jpg

אחד ממועדוני הג'אז הטובים בעולם. ההרכב של גבי גלמן בבית העמודים. צילום: איתי אייזנשטיין

מעבר לאיכות המופעים והמוזיקאים, מקומיים ובינלאומיים, על הקסם הזה אחראים יעל הדני וערן קול, שהרימו את הפרויקט במו ידיהם, שהחל מהופעה בודדת אי שם בשנת 2011 והפך עם השנים למושא לעליה לרגל של חובבי ג'אז בכל הגילאים ומכל הארץ, והמציב פעם אחר פעם רף מוזיקלי גבוה במיוחד. עכשיו הם חוגגים עשור של פעילות מוצלחת, בפסטיבל ג'אז עשיר ומגוון בסימן הצדעה לאמני הג'אז הישראלי. הפסטיבל יימשך 11 יום, בהובלת המוזיקאים הבכירים של סצינת הג'אז הישראלית, כמו אבישי כהן, אלי דג'יברי, יובל כהן, הביגבנד של יונתן וולצ'וק, אסף יוריה, רועי בן סירה, עמית פרידמן, גבי גלמן, ומופעים מיוחדים עם אמנים בינלאומיים.
 

במקביל מציינים במקום גם שש שנים לעמותת "פאנוניקה ג'אז", אשר בית העמודים מהווה בסיס לפעילותה. מטרתה המוצהרת של העמותה היא לפתח תשתיות להנעת כלכלת המוזיקאים, בין השאר על ידי סיוע למוזיקאי ג'אז מקומיים רבים בדרכים רבות, כמו הגשת בקשות למענקים, סיוע בקבלת פרסים ומלגות מקרנות ייעודיות, והשתתפות של מוזיקאים ישראלים המעוניינים להופיע בפסטיבלים בחו"ל. כמו כן, התקיימו תחת חסותה של פאנוניקה מאות הופעות והיא מסייעת בהפקת אירועים, מופעים וכיתות אמן ברחבי הארץ. בשנה האחרונה, תחת ניהולו של מנכ"ל העמותה הטרומבוניסט יונתן וולצ'וק, מפעילה פאנוניקה תזמורת ביג-בנד, שחושפת את נפלאות הג'אז לקהל הרחב.

יונתן וולצ'וק צילום יואל לוי.jpg

מנכ"ל העמותה והמנהל האמנותי של הביג-בנד.יונתן וולצ'וק. צילום: יואל לוי

כשהמציאות עולה על הדמיון

ההתחלה היתה די צנועה כאמור. בית העמודים היה בר שכונתי קטן בבעלותו של המוזיקאי ערן קול, שכמו הרבה ברים דומים נאבק על הישרדותו היומיומית. יעל הדני, חובבת ג'אז שהיתה אורחת קבועה במקום ולאחר מכן הצטרפה לצוות העובדים, הציעה לערן לארגן הופעת ג'אז פעם בשבוע, במסורת הליינים שהיתה נפוצה אז בעיר.

"נתקלתי בג'אז לגמרי במקרה והתאהבתי," מספרת יעל. "הייתי אז בת 24, ישבתי ב’נחמה וחצי’ ונשארתי בערב כי חברה ארגנה הופעת ג'אז חיה ופשוט הוקסמתי. עד כדי כך הוקסמתי שעזבתי את לימודי המדעים באוניברסיטה והלכתי ללמוד סקסופון אצל ארז ברנוי ז"ל. מפה לשם עברתי לקונטרבס, יש משהו נחמד בכלי הזה שאפשר להתחבא מאחוריו, ואז המורה שלי סיפר שהוא מחפש גיג, כמה מסובך זה כבר להשיג גיג?"

 

יעל חיברה את הנקודות, והגיעה עם ההצעה לערן להרים הופעת ג'אז אחת לשבוע, גם כדי לעבות את הקהל וגם כדי לתת מקום קבוע למוזיקה שכה אהבה. "את יעל הכרתי כשהיתה לקוחה שלי בבר," ערן נזכר. "היא הציעה לעשות הופעת ג'אז באחד מימי השבוע, ומאוד מאוד האמינה בזה. אני מודה שהייתי קצת סקפטי בהתחלה."

"לא ראיתי בעיניים," יעל ממשיכה. "הבאתי את כל מי שהכרתי מעבודתי ב’קפה תמר’, הזמנתי מוזיקאים, חברים, היה ערב ממש ממש מוצלח. התחלנו עם ערב קבוע אחד בשבוע, ואז שניים ואז שלושה, אחרי שנה פתאום היו שישה מופעים בכל ערב. לא תכננו באמת להיות מועדון ג'אז, פשוט עשינו מה שאהבנו, והכל בכניסה חופשית, כי ערן היה משלם מכיסו לנגנים."

100 אמני ג'אז עושים כבוד לבית העמודים בצילום מרגש משותף של יוסי צבקר

אז מה היה המודל הכלכלי?

ערן: "בהתחלה באמת הכניסה היתה חינם. רק לפני כמה שנים התחלנו לגבות כניסה. בכל מקרה תמיד הקפדנו שההכנסות מההופעה יילכו אך ורק לאמנים. כך זה היה תמיד במשך עשר שנים."
 

יעל: " עברנו ארבע שנים קשות מאוד מבחינה כלכלית, אבל עם הרבה אמונה שיש ויהיו ומספיק אנשים שירצו יאהבו את מה שאנחנו רוצים ואוהבים."
 

ערן: " יש הרבה הפתעות כל הזמן, העבודה סיזיפית, זה כמו לגדל ילד, אין הפסקות לרגע. אבל זה שווה את זה. הכל גם התייקר מאוד במשך השנים, ונאלצנו לשנות כמה פעמים את המודל הכלכלי. בסופו של דבר המקום מפרנס, ומגיג אחד בשבוע, בית העמודים מייצר היום 10 הופעות שבועיות."
 

ערן כאמור הגיע אף הוא מעולם המוזיקה, כחובב בלוז וג'אז ומוזיקאי בעצמו, שמצא את עצמו בעלים של בר שכונתי קטן בנחלת בנימין אחרי עבודה כברמן. לאחר שנפרד משותפו העסקי, זימנו לו החיים שותפה חדשה, הפעם מבחינת עשייה. וכך ערן מנהל את המקום, ויעל היא המנהלת האמנותית, התוכן והפיתוח.
 

יעל: "ערן הוא השותף שלי לעשייה במשך עשר השנים האחרונות. אנחנו עושים הכל ביחד, והעשייה איתו מתנהלת באופן סינרגי מופלא, כך גם שיתוף הפעולה עם העמותה. במעמד הזה חשוב לי גם להזכיר את ארז ברנוי (שנפטר לאחרונה בפתאומיות - ת.ב.א), שכחבר ועד העמותה וכחבר קרוב בכלל, היה פרטנר מדהים בארגון ויצירת פרויקטים משותפים."
 

איך באמת מתנהל החיבור בין בית העמודים לפאנוניקה?

יעל: "בית העמודים הוא בעצם הבית של פאנוניקה, בסיס הפעילות. העמותה מקבלת מבית העמודים אפשרות לייצר פרויקטים חינוכיים, מקום לחזרות עבור האמנים, אני זו שמתעסקת עם העניינים האלו, וערן תרם את המקום."
 

ערן: "אני פחות מעורב בעמותה, אבל שמח להיות חלק מהפרויקט, לעזור לאמנים ולהתפתחות הסצינה. בסופו של דבר הרי זה לא עניין של כסף, אלא של אנשים. אני מקבל לא מעט הצעות להשקעות כלכליות, אבל אני יותר מעוניין בזמן, באנרגיה ובנשמה של האנשים."
 

יעל: "לעמותה יש תפקיד חשוב מאוד בקידום אמנים וכלכלת הג'אז, בהתחשב בעובדה שהתקצוב של המדינה לוקה בחסר לגבי הג'אז ביחס לז'אנרים אחרים, כמו הקלאסית למשל שיש לה אינספור מרכזי פעילות או המחול. קח למשל את פרויקט הביג-בנד של יונתן וולצ'וק, עם כל הוצאות הפרסום, הבוקינג, רכישת מוצרי שיווק להופעות - בלי העמותה ובלי 'בית' לחזרות כמו בית העמודים, לא היתה שום אפשרות להקים בכלל הרכב בסדר גודל כזה. אחרת האמנים היו צריכים לבקש טובות מחברים, או להוציא מכיסם עשרות אלפי שקלים."

ארז בר נוי צילום יוסי צבקר.jpg

פרטנר מדהים, חבר טוב ומוזיקאי מחונן. חבר ועד העמותה ארז ברנוי ז"ל. צילום: יוסי צבקר

אז איך עושים את זה ללא תמיכה מהמדינה?

יעל: "עד עכשיו התקיימנו מתמיכה של גופים ואנשים פרטיים, ואני מאוד מקווה שנתחיל לקבל גם תמיכה מהמדינה אחרי שסופסוף קיבלנו אישור ‘ניהול תקין’ מרשם העמותות."

מעבר לפעילות האינסופית שלהם, לערן וליעל יש עוד הרבה חלומות ושאיפות לקידום הג'אז בארץ, ואת תקופת הקורונה הם ניצלו להתארגנות מחדש, עסקית וכלכלית. אחד הפרויקטים שעבדו עליו בתקופת הסגרים היה גיוס המונים עבור ציוד לסטרימינג והקלטות לייב, כמו שנהוג במועדונים המובילים בעולם.

ערן: "זה היה מאוד מאוד מרגש, כל האמנים - מהגדולים ועד הצעירים - התגייסו לעזור, כל אחד לפי יכולותיו. הגענו ליעד, רכשנו ציוד הקלטות, ואני מאוד מקווה שנצליח להגשים את הפרויקט החשוב הזה בקרוב. גם אתר חדש ומסודר בתכנון."

 

ומה עם תמיכה מעיריית תל אביב? הרי בסופו של דבר המקום מאוד עוזר למיתוג של העיר.

ליעל מסתבר יש ניסיון רב בנושא: "איך שאני רואה את זה, יש אפס התייחסות מצד העירייה לבית העמודים. הרי המקום הוא הרבה יותר מבר - זה מועדון תרבות, זה אינטרס של עיר שרואה את עצמה כקוסמופוליטית. ערן אפילו תרם את הנכס בתקופת הקורונה לטובת פרויקטים עירוניים. ולא שנעשו פניות, ההתעלמות של אגפי התרבות והאמנות בעיר מעוררת תמיהה בעיניי. מלבד פעילויות שהיא מפיקה, היא כמעט ולא מתייחסת למי שעושה עבודה בעצמו. תיירים למשל שמגיעים לעיר, נחשפים בעיקר למוזיקה קלאסית או מחול, כי היא מקדמת בעיקר את זה או מקומות ספציפיים שמקבלים תמיכה מהעירייה. למרות שאנחנו גוף מסחרי, יש הרבה דרכים לתמוך בלי לתת כסף."

 

ערן קצת יותר סולידי בתגובה שלו: "אני פחות מצפה לעזרה או תמיכה מהעירייה. זה שהיא לא מפריעה זה גם טוב לי, וזה גם לא מובן מאליו. אני מרגיש שהם מכבדים את המקום ומעריכים אותו. בכל מקרה, כשהם מבקשים שיתופי פעולה אנחנו תמיד אומרים 'כן'."

ערן קול ויעל הדני.jfif

שותפים לחלום ולעשייה. ערן קול ויעל הדני. צילום: נעם ניב

מה הופך לדעתכם את בית העמודים למה שהוא? מה סוד הקסם?

יעל: "הייתי נותנת את הקרדיט קודם כל לאמנים עצמם, הרמה המוזיקלית הגבוהה, המחויבות והלויאליות שלהם. גם העובדה שהרבה מאוד מוזיקאים בכירים וידועים מסתובבים בחו"ל ומספרים עלינו עוזרת לנו. בסופו של דבר אני חושבת שיחד יצרנו בית למוזיקאים ולחובבי הג'אז. הסינרגיה בין צוות המקום, הלקוחות, והמוזיקאים עובדת מצוין, והכל בשקיפות ושיתוף פעולה מלא."

 

ערן: "יש כאן איזה מעגל שיצרנו, מין שדבר תומך בדבר. ההבנה שלנו ללבם של האמנים והצרכים שלהם מאפשרת לנו לייצר גישה אישית ומכילה הרבה יותר מאשר רק 'בעל עסק'. האמנים מרגישים שמבינים אותם ומתייחסים אליהם, והם מחזירים באהבה ובתמיכה. זה מאוד אופייני לג'אז - שיתופיות, קהילתיות ופרגון הדדי."

 

יעל: "המקום עצמו גם קטן ומחבק, ומעניק תחושה משפחתית ומזמינה לאמנים, והקירבה לקהל מייצרת אינטימיות."

 

ערן: "אנחנו מאוד נאמנים לז'אנר, ולא פוזלים לז'אנרים אחרים. הקהל יודע בדיוק למה הוא מגיע, ויעל יודעת לשלב בין אמנים צעירים, ותיקים, חדשים ומוכרים, ותמיד לשמור על רמה גבוהה." ואולי המשפט האחרון שלו מסכם את הכל: "אני חי את המקום כבר עשר שנים ולא משעמם לי לרגע. אתה הולך לעבודה ומעניין לך, חווה חוויה ראשונית בכל פעם מחדש. בכל יום של קסם אחר."

בית העמודים חוגג עשור, ראשון-רביעי 15.12-5.12

רמב"ם 11, נחלת בנימין, ת"א

לכל המופעים והאירועים לחצו כאן.