כוהנת האש

בחלק השני, "רונית", יש ניתוק מהדמות של ויויאן אל "דמותה" של רונית, והפוקוס מוטל עליה בעטיו של מאבק אישי שמתרחש במקביל לצילומי "גט". תהליך היצירה הופך להיות אינטר-טקסטואלי - המאבק לחופש של הדמות, הופך להיות המאבק של רונית לחיים. במרדף מול הזמן, מנסה רונית למצות את תפקיד חייה, להיות גם אם במקביל לכהונתה כבמאית ושחקנית. זהו מאבק איתנים שמצולם בלי הרף, בלי למצמץ, עם מבט שאינו מרפה וסאונד שאינו מאפיל על הווייתה של שחקנית דגולה בעלת אופי הארי, הנוטפת פגיעות וחולשה גדולה שמאיימות לפורר את יכולותיה היצירתיות.

את כל התהליך הטרנספורמטיבי הזה, לפני ואחרי המצלמה, מלווה אחיה הבמאי שלומי אלקבץ, שותפה ליצירת הטרילוגיה של ויויאן אמסלם. שלומי מעמיד לרשותנו חומרים תיעודיים שונים של רונית ושל הוריהם שצילם לאורך השנים (רשימת חומרי התיעוד שבסוף כל חלק הן עדות למחויבותו הארוכה לכך), ועושה בעזרתם חיבורים תמטיים שונים, תוך שהוא מלווה בווייס-אובר של מחשבותיו, או משמש בת קול לרונית. הדברור ורצף הצילומים מרגיש יותר מטבעי - הוא מרגיש כמו אופן הקריאה הנכון היחיד של "טעמי המקרא" האלקבצים. השותפות בין שני האחים עולה על אינטימיות רגילה של קשר דם וקוליגיאליות, היא סימביוטית. הם חלק מאותו השלם הטקסטואלי.

במהלך החלק הראשון, זוכים אחותו והוריו להסתכלות כירורגית אל הדמויות השונות שהם מגלמים זה בחייו של זו. שלומי לעומת זאת מצמצם את עצמו למונט'ז מהיר וקצר בסופו. האם זוהי דרכו לומר שהוא שחקן משנה או אורקל בסיפור? אולי כך הוא נמוג אל תוך המארג הסיפורי, באופן שהופך אותו להיות צד אחר באישיותה של רונית שנחלץ דרכו. שניהם כה שלובים זה בזה, כך שברגעים שבהם נראה שלומי ללא רונית יש תחושה חריגה של חוסר. בחלק השני, מגדיר שלומי את תפקידו כדמות כמגן, דווקא דרך דמותו של עורך הדין של ויויאן בסרט "גט". ההדהוד הזה בין שני האחים מקבל ביטוי פיזי מרסק בסוף "ויויאן", כאשר רונית מאבדת את שיערה וכשהיא ניצבת ליד שלומי הם נראים כתאומים.

אלקבץ גילמה במהלך חייה דמויות שונות ורבות, דרך חלקן אפשר להעביר קו מקשר - אשה חזקה ודעתנית, הבועטת במוסכמות ונלחמת בדיכוי, ושסופה להפסיד. האם מדובר בגזרת גורל של אותן הנשים? הסרט עוסק גם במושג הגורל דרך חיזיון שרודף את שלומי - רואה נסתרות בפריז שחזה את שקיעתה של רונית. אותו סוף הידוע כבר ברבים מהווה ענן המתקדר מעל הסרט, והטוען אותו במשמעויות שונות ובהילה טרגית, למרות שהסרט חוגג חיים ויצירה שמוסיפים להשפיע על התרבות בישראל עד היום. ובתוך כל הפנים השונות והרבות של "מחברות שחורות, שב ועולה כשרון אחד שמפעם בלבו. אלקבץ היא מספרת סיפורים אדירה, בעלת נוכחות קסומה, בלתי ניתנת להגדרה ולמסגור. הסרט הזה יותר מראוי לייצג את רוחה.