פנטזיה למתקדמים

בין כל הנעלמים הרבים אנו מוזנים בסעודה עשירה לעיניים, ומבחינה חזותית יש כאן מראות יוצאי דופן שמאתגרים שוב ושוב את ההבנה של ההיגיון הפנימי של הסרט. כדי לא להרוס את ההפתעות הוויזואליות הרבות, אציין כי כל פריים בסרט נראה כמו ציור ימי ביניימי שקם לתחייה וזה מעורר התפעלות גם כשזה מעורר תמיהה.

האם די בכך כדי להמליץ על צפייה ב"האביר הירוק"? לא בטוח, קשה לחרוץ את דינו של סרט שתלוי כל כך בנקודת המבט האישית של הצופה, החוויה הפנימית שלו והבניית התודעה שלו. במהלך הצפייה שבה ועלתה לי הדוגמה של "אודיסאה בחלל" המהולל של סטנלי קובריק. הדימויים שבו הפכו אמנם לשגורים בתרבות, אבל ההנאה מהצפייה בו כאובייקט שלם טמונה בהסכמה של הצופה לבקר במקומות לא מוכרים ולצאת עם שאלות בלתי פתורות.
​
היו שהגדירו את "האביר הירוק" כמסע התבגרות, והיו שהסתפקו בתיאורו כטריפ הפתוח לפרשנות הצופה. יש ותרנות ביקורתית מסוימת בהגדרה של סרט כמצע שעל הצופה למלא אותו, שאולי יש בכך כדי לחפות על ריקנות או על כשלונו של הסרט לתקשר את רעיונותיו. באופן אישי, לא מצאתי מספיק תבונה מאחורי הסמליות הגלויה והנסתרת כדי להפוך את החוויה לכזו שארצה לשחזר.

מראשיתו, פירשתי את המתרחש כיצירה פילוסופית העוסקת באופן שטחי במוות ובתכלית הקיום (מה שמקבל חיזוק מסרטו הקודם של לאורי "סיפור רפאים"), תהייה שקורצת גם לסיפור חייו של ישו. החל מהדיאלוג הראשון שבו מכריזה אחת מהדמויות "ישו נולד", ועד ההמשך שמזכיר להפליא רעיונות מסרט אחר ("הפיתוי האחרון של ישו"), מתגבש תהליך של ייסורי מחשבה על מוות והקרבה הדומה מאוד לזה של האייקון הנוצרי.​

לאוהבי טריפים קולנועיים, "האביר הירוק" מספק חומר טוב במיוחד לתפוס איתו ראש. לגבי מה הסרט הזה מנסה לומר, אין לי מושג ירוק.