המסך הגדול

פנטזיה למתקדמים

הסרט המדובר "האביר הירוק" הוא הגדרה מדויקת ליצירה שמוקירים אותה או שסולדים ממנה. מה שבטוח הוא שלא תראו שום דבר כמוהו בקולנוע השנה

%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9E%D7%A8%20%D7%A9%D7%93%D7%94_edited.jpg
איתמר שדה
פורסם: 4.8.21

אקדים ואומר ש"האביר הירוק" הוא חזיון נדיר בימינו, אנומליה של ממש. זהו עיבוד עתיר תקציב לפואמה מהמאה ה-14 על דמות משנית באגדות המלך ארתור שמחברה אנונימי, אפוס תקופתי ריק מסצינות מלחמה של צבאות טובחים זה בזה במפגן של אפקטים מיוחדים, מסע חידתי של למעלה משעתיים עם עלילה לא קוהרנטית במתכוון, מסדרון מופרע רצוף הזיות ואירועים שטיבם ומשמעותם לא לגמרי ברורים.​

אכן, מדובר בפרויקט שהייתי מחליף מצעים אחת ללילה מרוב זיעה אם הייתי נדרש להפיק אותו, ועל כך שהוא נוצר, מוקרן ומופץ ראויים לשבחים סטודיו a24 - אחד מהכוחות האמנותיים החשובים של הקולנוע היום והאחראי בין היתר לפרויקטים כמו "מדיסומר" ו"יהלום לא מלוטש", סרטים שהפגינו אומץ בצורה ובתוכן שלהם.

פנטזיה למתקדמים

אנומליה חידתית ומופרעת. "האביר הירוק". צילום: אריק זחנוביץ', סטודיו a24

ההתחלה של הסרט פחות או יותר נהירה: גאווין (דב פאטל), אחיינו של המלך ארתור, מוזמן לדו קרב בחג המולד מול האביר הירוק. האחרון קובע שהם ישובו לדו קרב נוסף מקץ שנה, ובעיתוי זה מי שהכה ראשון בקרב הקודם יהיה זה שתוסב לו הפעם המהלומה הראשונה. גאווין עורף את ראשו של האביר, אבל האביר אוסף את ראשו כלאחר יד ונעלם. עוברת לה שנה וגאווין יוצא למסע כדי למצוא את האביר ולקבל על עצמו את גזרת הגורל של מותו. מרגע זה הסיפור מקבל מימד חלומי, והמסע של גאווין מידרדר או משתדרג (בהתאם לדעת הצופה) לרצף אירועים ודמויות שקיומם מוטל בספק ותפקידם דורש פיצוח. ​

המשמעויות המקוריות של המסע הזה שמורות עם הבמאי דיוויד לאורי, ובין ענקים לרוחות רפאים לא ברור מה מקדם את העלילה או האם קיימת בכלל עלילה שיש לקדם. נדמה שאנו נמצאים באופן תמידי בשוליים: בעולם הפולקלור המוכר של אגדות המלך ארתור, דווקא הדמויות המוכרות, כמו גווינביר ומורגן לה פיי, הופכות לדמויות שוליות. האם יש בכך אמירה? ייתכן, שכן גם בגזרת הליהוק שובצו שחקנים הידועים בגילום דמויות משנה, כמו אליסיה וויקנדר (בתפקיד כפול), ג'ואל אדגרטון ושון האריס.

בין כל הנעלמים הרבים אנו מוזנים בסעודה עשירה לעיניים, ומבחינה חזותית יש כאן מראות יוצאי דופן שמאתגרים שוב ושוב את ההבנה של ההיגיון הפנימי של הסרט. כדי לא להרוס את ההפתעות הוויזואליות הרבות, אציין כי כל פריים בסרט נראה כמו ציור ימי ביניימי שקם לתחייה וזה מעורר התפעלות גם כשזה מעורר תמיהה.

האם די בכך כדי להמליץ על צפייה ב"האביר הירוק"? לא בטוח, קשה לחרוץ את דינו של סרט שתלוי כל כך בנקודת המבט האישית של הצופה, החוויה הפנימית שלו והבניית התודעה שלו. במהלך הצפייה שבה ועלתה לי הדוגמה של "אודיסאה בחלל" המהולל של סטנלי קובריק. הדימויים שבו הפכו אמנם לשגורים בתרבות, אבל ההנאה מהצפייה בו כאובייקט שלם טמונה בהסכמה של הצופה לבקר במקומות לא מוכרים ולצאת עם שאלות בלתי פתורות.

היו שהגדירו את "האביר הירוק" כמסע התבגרות, והיו שהסתפקו בתיאורו כטריפ הפתוח לפרשנות הצופה. יש ותרנות ביקורתית מסוימת בהגדרה של סרט כמצע שעל הצופה למלא אותו, שאולי יש בכך כדי לחפות על ריקנות או על כשלונו של הסרט לתקשר את רעיונותיו. באופן אישי, לא מצאתי מספיק תבונה מאחורי הסמליות הגלויה והנסתרת כדי להפוך את החוויה לכזו שארצה לשחזר.

מראשיתו, פירשתי את המתרחש כיצירה פילוסופית העוסקת באופן שטחי במוות ובתכלית הקיום (מה שמקבל חיזוק מסרטו הקודם של לאורי "סיפור רפאים"), תהייה שקורצת גם לסיפור חייו של ישו. החל מהדיאלוג הראשון שבו מכריזה אחת מהדמויות "ישו נולד", ועד ההמשך שמזכיר להפליא רעיונות מסרט אחר ("הפיתוי האחרון של ישו"), מתגבש תהליך של ייסורי מחשבה על מוות והקרבה הדומה מאוד לזה של האייקון הנוצרי.​

לאוהבי טריפים קולנועיים, "האביר הירוק" מספק חומר טוב במיוחד לתפוס איתו ראש. לגבי מה הסרט הזה מנסה לומר, אין לי מושג ירוק.

האביר הירוק, ארה"ב 2021

בימוי: דיוויד לאורי

125 דקות