"X" הוא לא רק הומאז' מוצלח למדי לסרטי האימה של שנות השבעים והשמונים, הוא גם מצליח לחרוט בזכרון כמה רגעים איקוניים מצמררים משלו
איתמר שדה
פורסם: 8.4.22
השנה היא 1979 ושוק סרטי הפורנו עומד להתפוצץ אל הבתים הפרטיים עם כניסת קלטות הווידיאו לתחום. צוות צילום אמריקאי המונה מפיק, במאי, תאורנית, ושלושה שחקנים חרמנים וליברלים עושה את דרכו לחווה מבודדת בטקסס כדי לצלם את סרט הפורנו שישבור את השוק ויסלול את הדרך של כולם להצלחה. אבל, איך לא, העניינים לא מתנהלים כמתוכנן והחווה המסתורית מאיימת לגבות מחיר מחיי הצוות, וחמור מכך, למנוע את השלמת הצילומים של הסרט החשוב.
כל מפגש עם סרט שהוא מחווה מודעת לסרטי ז'אנר ידועים מתחיל אצלי בגלגול עיניים. כצופה סקפטי מטבעי, אני תמיד תוהה מדוע יש צורך בסרט שכולו נבנה על היחסים המכוננים שלי עם סרטים אחרים, במקום לעמוד בזכות עצמו ולהציע חוויה חדשה וייחודית. אבל מדי פעם מגיח לקולנוע עוף חריג כמו "X", שמצליח להחזיק את מקל האימה המחודד בשני קצותיו ומראה שאפשר ורצוי לקרוץ למה שאהבנו כשיש לך משהו חדש לומר. כמאמר הקלישאה, הכל כבר נעשה, וכל שנותר הוא לשבור ולהרכיב מחדש. ההרכבה מחדש של הקלישאות של הז'אנר הופכת ב-"X" סביבה מוכרת לשטח הפקר פרוע ובלתי מוכר.
משתמש ברפרנסים מוכרים נגדנו ומשחק נגד הציפיות. "X"
כבר מההתחלה ברור שהיוצר טיי ווסט מכוון לסרטי אימה משנות השבעים והשמונים כמו "המנסרים מטקסס" ו"יום שישי ה-13", והוא עושה את זה בגאון. אבל ווסט משתמש ברפרנסים האלה נגדנו, ומשחק נגד הציפיות. אחד אחרי השני, ווסט שובר את "הכללים" שנכתבו בדם לגבי הז'אנר, ומפתיע אותנו. תשכחו לגבי קיבעונות מחשבה של למי לחוש אמפתיה, מתי ואיך, הסרט יסובב אתכם כמו פורפרה עד סופו והוא יעשה את זה בתאוות דם גדולה.
הקולאז' הקולנועי שנוצר עומד על רגליים אחוריות חזקות כי הוא נסמך על הבנה של מה שתופס אותנו מעבר למחוות - דמויות מעניינות, שטח גיאוגרפי שמרגיש כמו ישות עוינת בפני עצמה, שימוש חכם בזוויות ותנועות מצלמה, ונכונות ללכת אל הקיצוני מתי שזה מוצדק ולא סתם כדי לעורר סנסציה זולה. הרגעים הקיצוניים - ויש לא מעט כאלה - מרגישים כאיקוניים בפוטנציה, ולו אם אסתמך על זעקות הזעזוע מהמושבים שמאחוריי. מול סצינה אחת, העושה שימוש נבזה במיוחד בפנסים, לא נותר אלא לקוד קידה.
מבין השחקנים, בולטת במיוחד מיה גות' שהתפקיד ה"מורכב" שלה מעניק את הנופך הגדול ביותר לסיפור, והיא תישאר כנראה חקוקה לזמן רב בראשם של חסידי הז'אנר, אבל גם שאר השחקנים עושים את עבודתם היטב. למעשה, אפשר לטעון כי כל דמות מייצגת אמירה אחרת של הבמאי כלפי עולם סרטי האימה, כאשר הדמות הכי ערס פואטית היא כמובן במאי סרט הפורנו שרואה בעשייתו כשער כניסה לעולם של סרטי איכות, וחושב שהוא יכול להפוך את החומרים הנמוכים לסרט ארט האוס.
מול שלל התרחישים השונים והמשונים שבהם מוצאים הגיבורים את מותם בסרטי אימה, בין אם זה כריש עם שן מתוקה לבשר אדם או רוצח סדרתי עם תסביך אם קשה, קיים עתיד בעל סבירות גבוהה יותר שבו רוב בני האדם ימצאו את מותם. האירוע הזה מעורר לא פחות אימה בקרבנו, ואותו, בניגוד לאיומים האחרים, בלתי אפשרי לעצור - הזקנה. הבלות כבר הרימה את ראשה המכוער בסרטים שונים, אבל כצופה אדוק בסרטי אימה לא נתקלתי בווריאציה מרחיקת לכת ומעניינת שלה כמו זו שבה נתקלתי ב-"X".
האם הסרט עוסק בפחד מזקנה? לא בדיוק. הוא נוגע בכל כך הרבה נושאים עד שקשה לומר בוודאות מה האמירה הכללית שלו. זה גם כוחו. הסרט הוא ארכיפלג של פחדים שונים, כאשר חלקם נמצאים פחות על פני השטח מאשר אחרים. מדובר בסרט שבו הדמויות מנסות לברוח עוד לפני שהאיום האמיתי נכנס לתוך הסיפור. וכמו שכל חוויה אינדיבידואלית של כל דמות מודגשת בסרט, זה בסופו של דבר סרט אימה סובייקטיבי גם עבור הצופים - אימה אחת תהיה מושא לצחוק של אדם אחד ודגדוג בעמוד השדרה לאדם אחר. מה שבטוח הוא שאף צופה לא יצא לטייל לבדו עם תום ההקרנה.
איקס (X)
בימוי: טיי ווסט
ארה"ב 2022, 105 דק'