המסך הגדול

צרות גדולות במארבל טאון

עם סיפור לעוס, דמויות לא מעניינות ועודף רצינות, "שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות" הוא שיעמום מתמשך ונקודת התחתית החדשה של מארבל

%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9E%D7%A8%20%D7%A9%D7%93%D7%94_edited.jpg
איתמר שדה
פורסם: 11.9.21

היה היה בשנת 1986 סרט בשם "צרות גדולות בצ'יינה טאון" שבו נהג משאית אמריקאי קל דעת נקלע לתוך עולם סודי של כנופיות קונג פו, מכשפים תאבי כוח ויצורים מוזרים. למרות שסרטו זה של ג'ון קרפנטר התבדח על חשבון סרטי לחימה ומיתולוגיות מהמזרח, הוא עשה זאת ברוח טובה והוא התבדח אף יותר על גיבורו האמריקאי, גס הרוח והאימפולסיבי, שלא מצליח להשתלב בעולם החדש ומתבונן בו תמיד מנקודת מבט של זר. הפער הזה יצר אפקט קומי והעצים את ההנאה למה שהוא ביסודו קרקס של ייצוגים של תרבות אחרת. איפה הכיף של אז ואיפה "שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות" של היום.

כמו ב"צרות גדולות", גם ב"שאנג צ'י" נחשפים הצופים לעולם קסום וסודי שיונק מתוך מסורות אסייאתיות שונות, כולל סצינות אמנויות לחימה, יערות מסתוריים ויצורים מיתיים, אבל את רוח השטות במפרשים מחליף הפעם עודף רצינות. הבמאי דסטין דניאל קרטון לקח סיפור הרפתקני ברוחו וטווה סביב הכשפים והמהלומות עלילה משפחתית טרגית גנרית ומכבידה. התוצאה היא סרט שרוצה לנצנץ כמו גחליליות ביער, אבל נותר כבוי מדי נוכח המשקולות שעל גבו, בשילוב התרופפות כללית של מידת ההנאה וההתלהבות שאנו רגילים למצוא בסרטים של מארבל או בסרטי פנטזיה מהמזרח בהתאם.

צרות גדולות במארבל טאון

גיבור נטול כריזמה. סימו ליו

הסיפור על שאנג (סימו ליו), לוחם סיני ששב למולדתו כדי להתעמת עם אביו ונוו (טוני ליאונג) שעומד בראש צבא עשר הטבעות ומסוכסך עם צבא אחר שהרג את אמו של שאנג, הוא מלודרמה שלא מצליחה להתרומם, ומסופרת בצורה בנאלית מדי שמקשה על ההבלחות הקומיות והמקוריות של הסרט לחפות על הכבדות הטרגית המתפתחת. הסיפור לוקה בקלישאות שטופלו בסרטים הקודמים של מארבל בצורה מעניינת יותר - בן במאבק עם אב ומורשת אפלה, לוחם שמנסה לכפר על עוולות העבר, ומעל הכל המחיר של שנאה עיוורת וצרות מוחין.

השתלשלות העניינים מרפררת בין כל כך הרבה ציטוטים סגנוניים של סרטים מהמזרח הרחוק, החל מ"נמר דרקון", דרך סרטי ג'קי צ'אן ועד "שבעת הסמוראים", עד שנדמה שאנו צופים בחלום קולקטיבי המורכב מכל סרטי הז'אנר האסיאתיים שהצליחו במערב. הביקור בכל המקומות האלה שגרתי ואינו מועבר באופן מקורי דיו. גם סצינות האקשן והלחימה (כולל סצינה אחת באוטובוס שהיא כינוס של כל סצינות האקשן של קיאנו ריבס אי פעם), חיוורות ביחס לסרטים האחרים של מארבל, ואחרי שלל כוריאוגרפיות של אמנויות לחימה גנריות בקיבוץ, בכפר או בקרת, מתעוררים געגועים לכוחות-על פנטסטיים ומלהיבים שבקושי מובאים על סיפוקם, גם לא בסיום מפוצץ האנימציה הממוחשבת עם יצורים שנראים כמי שעשו עלייה מסרט של מיאזאקי.

ו"הצרות במארבל טאון" ממשיכות. באשר לאפיון הדמויות הראשיות, הן דקיקות, אפורות, חמורות סבר ומנוהלות בידי הקונפליקטים שלהן. מתוכן רק דמות החברה של הגיבור, קטי (אקוופינה), שהיא טייק נשי על הסיידקיק הדברני ובעל שמחת החיים, מצליחה להחדיר גוונים שונים ולהחיות את הסרט. כשחקן, לליו יש מחסור חמור בכריזמה, והוא מתקשה לפצות על אחד הגיבורים המשעממים והדלים של מארבל. דמויות אחרות מהיקום הקולנועי של מארבל שצצות פה ושם בהופעות אורח, כמו המנדרין (תנו לדמות להופיע בעוד סרטים!) וונג, מוסיפות טירוף, הומור וקלילות וגונבות מיד את הספוטלייט מהסרט עצמו. אלו כמובן חדשות רעות במיוחד ל"שאנג צ'י"

לאחר הצלחה עם ייצוגים כמו כהי עור ב"הפנתר השחור" או גיבורה נשית ראשית ב"קפטן מארבל", מנסה "שאנג צ'י" להעניק את אותו הדבר לקהל האסיאתי. אך מה שנראה ככבוד ורפרור לתרבויות המזרח הרחוק, הופך ללונה פרק משעמם עם אטרקציות לעוסות. לילדים זה אולי מספיק, אבל למבוגרים מגיע יותר, ולצופים האסיאתיים מגיע הרבה יותר.

שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות, ארה"ב 2021

בימוי: דסטין דניאל קרטון

132 דקות