סקירת קולנוע

רשת ביטחון

"ספיידרמן: אין דרך הביתה" הוא כל מה שמעריצי ספיידרמן יכלו לקוות לו, אבל דווקא המצפן המוסרי והאנושיות שלו הם אלו שהופכים אותו להצלחה. ולמרות הפגמים, מדובר בקולנוע במיטבו. סקירה נטולת ספוילרים

%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9E%D7%A8%20%D7%A9%D7%93%D7%94_edited.jpg
איתמר שדה
פורסם: 20.12.21

אלא אם שהיתם במקלט אטומי בלי אינטרנט בחודשים האחרונים, ודאי נקלט לכם כבר בצמצם העין רמיזה או פיסת מידע על היקפו וטיבו של הסרט החדש בסדרת סרטי מארבל פינת ספיידרמן "ספיידרמן: אין דרך הביתה". הקמפיין המתוזמר וקדחת הציפיות סחפו את האינטרנט וכלי התקשורת בסערה, וכל פרט חדש הפך חיש מהר למושא של שמועות ותיאוריות.

נניח לרגע לספוילרים שפורסמו לא מכבר בטריילרים של הסרט, הנה התיאור הרזה שדי בו כדי להתחיל "לטוות" את הקורים של העלילה - לאחר שזהותו של ספיידרמן (תום הולנד) נחשפה בסוף הסרט הקודם, הוא פונה אל דוקטור סטריינג' (בנדיקט קמברבאץ') המכשף ומבקש ממנו להחזיר לאחור את הגלגל לזמן שבו זהותו לא היתה ידועה ברבים. לא רק שהלחש שבו בוחר סטריינג' למטרה זו לא יוצא אל הפועל, הוא פותח צוהר אל יקומים נוספים ומזמן סכנות חדשות עבור גיבורנו המטפס.

רשת ביטחון

אם סרט היה נמדד לפי מידת הריצוי ותודעת השירות שלו לצופים, הרי ש"אין דרך הביתה" היה מקבל בליינד חמישה כוכבים, ותמונתו היתה מוצבת גבוה בקיר העובדים המצטיינים. זוהי הפקה שכולה בנויה על סיפוקים גם לצופים המזדמנים וגם לאדוקים ביותר של איש העכביש, ויש כאן חיבוק גדול לכל הגלגולים והאבולוציה שהסדרה הזאת עברה החל מצאת הסרט הראשון בשנת 2002 בבימויו של סם ריימי.

במטבח הפיוז'ן העממי של "אין דרך הביתה" מתערבבים כל המרכיבים ושיטות הבישול האהובות ביותר משלוש סדרות הסרטים של "ספיידרמן", וכל מנה המוגשת לקהל מעוררת זכרונות נוסטלגיים. בעברית פשוטה, זהו בידור מלהיב, מהנה להפליא ואף סנטימנטלי לפרקים.

לא זכור לי מתי בפעם האחרונה נכחתי בהקרנה שבה הקהל היה כה משולהב, נושא תשואות בממוצע כל מספר דקות כאילו קבוצת הכדורגל האהובה שלו כובשת שערים בזה אחר זה. הקבוצה שמורכבת ממארבל וסוני השכילה להבין שאם הם משחקים במגרש גדול יותר, כזה של עולם מרובה יקומים (להלן: המולטיוורס), הם לא חייבים לצעוד אל הלא נודע ולהסתכן בלסרבל את הסיפור ואת האימפקט הרגשי. במקום זאת, הם יכולים לחזור אל העולמות שכבר נוצרו ולהתבסס על מורשת עשירה, לשחק עם אותם עולמות ולשאוב מהם את חומרי היסוד הדרושים כדי לייצר סיפור חובק מציאויות בעל יציבות מבנית. על הדרך הם הרוויחו שורה בלתי נגמרת של רפרנסים משעשעים, מלהיבים ומרגשים, המחזקים לא רק את הקונסטרוקציה הכללית אלא את כל התורה הספיידרמנית.

הרפרור הזה, שגובל לא פעם בחיבוק עצמי מוגזם של האולפנים, חשוב להתפתחותו העלילתית של ספיידרמן של הטרילוגיה העכשווית, וכפי שהוא מרחיב את היקום הקולנועי בשאפתנותו, כך הוא מרחיב גם את לבם של הצופים. באופן חריג, יש כאן ניסיון לעשות קלוז'ר גם לסרטים הקודמים של ספיידרמן ולהשלים פערים. גם מי ששאלותיו הלא פתורות לא ימצאו כאן מענה, יוכל לרוות נחת מהמבט המפוכח על הסרטים הקודמים ומתחושה כללית של סגירת מעגל.

לצד הרגעים המזככים, ויש לא מעט כאלה, ישנם גם רגעים הומוריסטיים רבים, שצוחקים על חשבון אספקטים שונים בסרטי ספיידרמן הקודמים שזכו ללעג במרוצת השנים מקרב מעריצים או מבקרים. שווי הרגעים הללו מעניק לחציו השני של הסרט קצב ירייה מסחרר הדורש את מלוא תשומת הלב מהקהל, אבל בעת ובעונה אחת מפתיע בהיותו פשוט להבנה ומגולם היטב על יד קאסט בכיר של שחקנים.

האלמנט הסיפורי החזק גובר על סצינות האקשן, שכמה שהן מרשימות, הן לא מחדשות במיוחד. הסצינה האחרונה, למשל - פסגת העימות בין הטובים לרעים - עובדת יותר דווקא בגלל הדינמיקה בין הדמויות מאשר האפקטים וכוחות-העל שמפגינה כל דמות בנפרד. העוצמה של הסרט אם כך מגיעה מתוך הבחירות שהדמויות נאלצות לעשות, הנוסחה שהפכה לטעמי את "מלחמת האינסוף" לסרט ה"כינוס" הטוב ביותר של מארבל. בדרך זו האנושיות מקבלת את קדמת הבמה ומנצחת אפקטים של יצירת ברקים או הצערת פני הדמויות.

בתוך כל הקקופוניה הזאת שמתרחשת בשעתיים וחצי, ההפתעה האמיתית לטעמי היא לאו דווקא ההוקוס פוקוס של מי מופיע בסרט ומי אומר מה, אלא המצפן המוסרי שמתגלה בתסריט של כריס מקנה ואריק סומרס. יש לסיפור מעטפת ליברלית, שכמו באה לבחון מחדש עוולות שהיו קיימות בדי.אן.איי של הסרטים האחרים, כשם שהיה פגם טבוע באופן שבו הוליווד של לפני כמה שנים התמודדה עם רוע. לכן, האמירה הבולטת של הסרט היא של נחישות האמונה ושהכל ניתן לתיקון.

היבט זה מתורגם לעתים בסרט בצורה מגושמת מאוד, והיבטים נוספים - כמו רשלנות בבניית העלילה, חוסר היגיון ופיתוח דמויות לקוי - פוגעים באפשרות של הסרט להפוך ליצירה שגדולה מסך הגירויים הבסיסיים שלה. אבל כשמדובר בגירויים שמעוררים אצל הצופה את הילד אוהב הגיבורים שבו, ולרגע אחד כל יושבי הקולנוע יושבים קפוצים בכיסא ומחכים להפתעה מסמרת השיער הבאה, גם זה - לא פעם - הקולנוע במיטבו.

ספיידרמן: אין דרך הביתה, ארה"ב 2021

בימוי: ג'ון וואטס

148 דקות