ביגפוט ג'וניור 2

אתחיל ביתרונות של "ביגפוט 2": הוא פשוט להבנה ואין בו דמויות מפחידות. האנשים הרעים נראים רגילים לגמרי והמרושעים הגדולים הם רחפנים שטניים, כך שמהבחינות אלה הסרט מתאים לצפייה אפילו מגיל 5. האנימציה יפה לעין ויש שימוש מקסים בתכונות-העל של ביגפוט ובנו אדם – היכולת להבין את שפת החיות. המשפחה גרה עם שלל בעלי חיים בבית, כולל דוב בשם וילבור. כשהם מגיעים לאלסקה אדם נתקל במוס תוקפני (ראיתם פעם מוס רודף אחרי דוב?), בזאב קשוח אבל הוגן ובארנב שלג חמוד. הנ"ל מעניקים הצצה לחיי הטבע במדינה ה-49 שהצטרפה לארה"ב (הוואי היא המדינה ה-50) ומסייעים לילד בזכות יכולות התקשור ביניהם. גם הבחירה בגיבור-ילד חביבה, בדיוק כמו הילד עצמו. אדם הוא דמות שמעוררת אמפתיה, הזדהות ואפילו הערצה בזכות האינטליגנציה הרגשית שלו, התושייה וכוחות-העל שירש מאביו השעיר. 

אמרנו סרט פשוט? קיבלנו באותה נשימה גם את הפשטנות. הבחירה בהצלת כדור הארץ כערך מרכזי ב"ביגפוט 2" בהחלט מובנת, אבל ההצגה של "איכות סביבה זה טוב" מול "פגיעה באיכות הסביבה זה רע" לא מחזיקה מים ובטח לא נפט. הצאצא של משפחת אילי הנפט הטקסנים מציג את עצמו כ"ירוק" כשם כשהסרט מתחזה לכזה. במה בדיוק תודלק המטוס שבו טס ביגפוט לאלסקה? בשמן תירס אורגני? ואיך התנייד הוואן המסחרי של בני משפחתו? גישת ה-Not In My Back Yard בסרט לא טורחת להציע שום חלופה וזה מכעיס. 

בנוסף, כל סרט ילדים צריך דמות קומית שמקלילה את האווירה, וכאן בחרו בטראפר הרקון. התאווה שלו לג'אנק פוד, תרתי משמע, היא הדבר היחיד שמשעשע בו. דוגמה לרמת הבדיחות שלו: כשהוא רוצה לתאר עד כמה הוא פוטוגני, הוא אומר "כל צד הוא הצד הטוב שלי". שתי הפעמים הבודדות שבהן צחקתי בסרט כלל לא היו קשורות אליו, אלא להשוואה בין ביקורת הגבולות הקנדית לזו האמריקאית ולצמיחה פתאומית בכפות רגליו של אדם.

אז הרבה הומור טוב אין, אבל דידקטיות טובה יש ויש. כשאדם ושלי אמו נוסעים בוואן עם וילבור הדוב וטרפאר, האחרון מסרב להיחגר ("החגורה לא נועדה לבעלי חיים"). בדיוק שנייה אחר כך עובר כלב בכביש והרכב עוצר בפתאומיות. "כנראה שזה לא סתם, החוקים האלה," אומרת האמא, ואני בטוחה שהצופים הצעירים מהנהנים בהסכמה באותו רגע, תוך כדי שיוצא להם פופקורן מהאף. האם הרשות לבטיחות בדרכים העניקה חסות לסרט ולא ידענו? ואם כן, למה לא השתמשו בכסף הזה כדי לממן קומיקאי נורמלי שיכתוב לטראפר את הבדיחות?

ב"ביגפוט 2" סימנו וי גם על העצמה נשית, אבל תחושת הבטן שלי היא שזה נעשה כדי להרוויח נקודות זכות, ולא ממניעים כנים. אדם מאוהב באמה, טום-בוי שרוכבת על סקייטבורד ומשחקת כדורגל (היא גם בלונדינית כחולת עיניים יפה ורזה, אבל לא נהיה קטנוניים). מי שלוקח את ביגפוט במטוס זו טייסת, ושלי היא בשלנית גרועה אבל יודעת להחליף פנצ'ר באוטו.

לסיכום, אפשר לקחת את הילדים לסרט ללא חשש ויש סיכוי שהם ייהנו, רק אל תצפו שזה יקרה גם לכם.

אלון (10): עדיף לצפות ב"ביגפוט ג'וניור" לפני שצופים בסרט ההמשך, למרות שבהתחלה מספרים מה היה קודם. אהבתי איך שאדם מתמודד עם זה שאבא שלו הוא ביגפוט ובסוף גם עוזר לו. בסרט יש מוסר השכל חשוב, שצריך לשמור על הסביבה. אמליץ לחברים שלי לצפות בו.

יואב (13): בעיני זה סרט גרוע ופשטני מאוד. נכון שמעבירים בו מסר חיובי לצופים - מדברים על נפט ושמירה על הטבע - אבל זה נעשה בצורה שטחית. גם מהלך העלילה מאכזב. יש למשל כמה סצינות שבהן הכל קורה בשנייה האחרונה - וזה כל כך חרוש. הדבר הכמעט יחיד שהצחיק אותי בסרט זה שלמדבב של הזאב קוראים אמנון וולף. לא אמליץ לחברים שלי ללכת לסרט (אחרת הם לא יהיו חברים שלי יותר).

ביגפוט ג'וניור 2, ארה"ב 2020

בימוי: בן סטאסן, ג'רמי דגרוסן

89 דקות, מדובב לעברית

ללא הגבלת גיל (לדעתנו מתאים מגיל 5)