לאסי שובי הביתה

הסיפור על עיבודיו השונים על החברות האמיצה בין הכלבה והילד מרגש בכל פעם מחדש. חבל רק שהדיבוב פוגם בהנאה

%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9E%D7%A8%20%D7%A9%D7%93%D7%94_edited.jpg

יפעת מנוס

פורסם: 11.7.21

לאסי שובי הביתה

עיבוד קולנועי נוסף לספר הילדים הקלאסי "לאסי חוזרת הביתה". הסיפור המקורי מתרחש בבריטניה, והפעם העלילה הועתקה לגרמניה. הילד פלו נאלץ לנדוד עם משפחתו וכלבתו לאסי מבית לבית לאחר שהמפעל לניפוח זכוכית, שבו עבד אביו, סגר את שעריו. בעלת הדירה החדשה, גברת מולר, לא מרשה להכניס חיות מחמד ולכן כלבת הקולי הנאמנה מופקדת בינתיים אצל הבעלים של המפעל - הרוזן פון שפרנגל. מי שמגיעה להתארח אצל הרוזן היא נכדתו פריסיליה. השניים נוסעים לסידורים בים הצפוני ולוקחים איתם את לאסי, אבל זו מחליטה לברוח ולחזור הביתה. במקביל יוצא פלו במסע חיפושים אחריה וגם פריסיליה לא טומנת ידה בצלחת הבונזו.

למרות ש"לאסי" עוסק בנושא עצוב, הוא מרופד מאוד על מנת להתאים גם לילדים רכים. לאורך הסרט נאמר שוב ושוב המשפט "הכל יהיה בסדר, נמצא את לאסי". האיש הרע בסרט, הגנן הינץ, נראה כמו קריקטורה לא מזיקה. אפילו הכוונות שלו - לגנוב את לאסי כדי לממן לעצמו טיול בקוסטה ריקה - לא נשמעות גרועות כל כך. גברת מולר האנטיפתית (זה רק במקרה שהרעים בסרט קיבלו שמות דומים לשל מותגי מזון מובילים?) חוטפת על הראש מאבא של פלו. כשהיא אומרת לו שהילד שלו מעצבן ובלתי נסבל, הוא עונה לה: "אז יש לכם משהו במשותף". ואם הילד הפרטי שלכם מתלונן במהלך הסרט שלוקח יותר מדי זמן למצוא את לאסי, ספרו לו שבשנות ה-80 כל ילדי ישראל חיכו 60 יום עד שמרקו ימצא את אמא שלו, אז קצת פרופורציות בבקשה.


השחקנים בסרט לא עונים למודל היופי הקלאסי (חוץ מאנדראס, האבא החתיך של פלו), וזה נהדר. הילדה פריסיליה נראית יותר כמו מישהי שיתחפשו אליה בתוכנית ריאליטי מאשר כמו ילדה-דוגמנית. אהבתי בסרט כמה מהדמויות, ובראשן המשרת האישי גרהארדט, שברגע הראשון עושה רושם של סנוב בלתי נסבל אבל מתגלה בהמשך כדובון איכפת לי. ובכלל, הצגה קולנועית או טלוויזיונית של משרתים אישיים בתור סנובים זו דרך מקובלת ליישב את הדיסוננס בין המקצוע לפחיתות הכבוד שכרוכה בו. הסרט דן גם בכך שהמקצוע הזה בעצם פס מן העולם, שאנשי אצולה יורדים מנכסיהם ושאומניות ידניות מסורתיות כבר לא רלוונטיות - סוגיות על שקיעתו של העולם הישן, שצופים אירופאים יזדהו איתן יותר.


גם המורה בסרט נהדרת. כאשר פלו מספר בכיתה שלאסי הלכה לאיבוד, היא מפסיקה את מערך השיעור הרגיל, פורשת על הרצפה מפה ענקית של גרמניה ועוזרת לו לאתר את המסלול (אז גם אנחנו מגלים באיזו מדינה מתרחש הסרט. אני הימרתי עד אז על מדינה סקנדינבית כלשהי. אלון סבר שזו גרמניה וצדק). נופי המדינה מוצגים בסרט במלוא הדרם, בליווי מוזיקה שאמורה לגרום לנו להתרגש.


להגיד שהתרגשתי מהסרט? זה קרה אולי לחצי דקה לקראת הסוף. ייתכן שהאשמה טמונה בדיבוב לעברית, שתמיד בעייתי יותר בסרטים רגילים (לעומת סרטי אנימציה, שם אין את המכשול של הליפ סינק, והאיכות תלויה לגמרי בתרגום, בבימוי הדיבוב ובמדבבים עצמם), ואולי זו ההתאמה של התכנים לגיל הרך שהקשיחה את לבי. אמא אחרת בקהל, שהגיעה עם בנותיה (9, 11) יצאה דומעת ונרגשת והצהירה שאהבה מאוד מאוד את הסרט ("סופסוף סרט אמיתי כמו של פעם!") וכך גם הילדות. אז אולי זו לא כוס הלאסי שלי, אבל של אחרים כן.


אלון (בן 10, והבעלים של הכלבה לילי): אני אוהב כלבים ובשבילי זה היה סרט עצוב, למרות הסוף השמח.


דנה (בת 8, והבעלים של הכלב קלוץ): אהבתי את הכלבה המקסימה והאמיצה ואת הילד, וגם את החברות שלהם. הוא לא ויתר ועשה הכל בשבילה, בדיוק כמוה. לא אהבתי את האיש הרע שניסה למצוא את לאסי כדי לזכות בפרס כספי. אמליץ לחברים לראות כי זה סרט מקסים עם נופים יפים.


לאסי שובי הביתה, גרמניה 2020

בימוי: האנו אולדרדיסן

96 דקות, מדובב לעברית

אין הגבלת גיל (לדעתנו מתאים מגיל 5)