יפעת מנוס

רוקרים קוראים

אבי בללי

צילום: הילה עמנואל

אבי בללי

מה אני רוצה לספר עלי: בימים אלה אני מסיים עבודה על EP שייצא בקרוב, לאחר כמעט עשור שבו שקעתי בכתיבה לסרטים, מחול והצגות.


הספר שמונח לי עכשיו ליד המיטה: בימים אלה קורא (באיחור) את "קיצור תולדות האנושות". לפני כן קראתי את ספרו של איגי דיין "חוה", ספר סוחף ומומלץ.


סופר/ת אהוב/ה: ללא ספק איטאלו קאלווינו. השיוט הטבעי שלו בין פילוסופיה, ליריות, פנטזיה והחיבור לחיים תמיד מעורר מחשבה, תובנות והשראה.


ספר שהשפיע עלי: "הערים הסמויות מעין" של איטאלו קאלווינו, מאותן סיבות המוזכרות למעלה.


ספר ילדות שנחרת בזיכרון: מעולם לא הייתי "תולעת ספרים", אבל כשנכנסתי לזה תמיד עברתי חוויה. כילד אני זוכר ספר בשם "האגם בחולות" של יגאל בן-נתן כמשהו "תום סוירי" שכזה. בנעורים הייתי עוקב מושבע של סדרת ספרי פנטזיה מאת רוג’ר זילאזני בשם "תשעה נסיכים לאמבר".


איפה אני קורא: בדרך כלל במיטה ולא כשאני עייף. אני אוהב מאוד לקרוא ברכבות - חוויה זכורה לטובה מימי בחו"ל ומתקופות עבודה בחיפה או בבאר שבע.


מתי אני לא מצליח לקרוא: אענה מהכיוון ההפוך. אני מצליח לקרוא יותר בתקופות רגועות ושקטות בחיי, כשברקע - ואולי למישהו זה יישמע כמו סתירה - פעילות יצירתית אינטנסיבית כמו עבודה על מופע או אלבום.


ז'אנר שאני לא מתחבר אליו: לרוב מדע בדיוני, אבל קשה להיות גורף בעניין. כמו במוזיקה יש דברים שאתה מתחבר אליהם למרות הטעם האישי ומגלה את עצמך ועל עצמך.


המלצות שלי על ספרים: "הרצל" מאת עמוס אילון. ביוגרפיה דרמטית עם זוויות מפתיעות על האיש והאגדה שכל ישראלי גדל עליהם. ספר מסתורי, מפתיע, אפל וכזה שפותח את עולם הציונות למערכות היחסים והדמויות שהיו בסביבתו של האיש. אני ממליץ גם על "הערים הסמויות מעין". יש בו פואטיקה, פילוסופיה, פנטזיה, תשוקה וארכיטקטורה. הספר הזה הוליד בחיי את האלבום "כוח האיזון". ספר מופשט, מורכב, יצרי. ספר מעורר, נקודה.


האם חשבתי פעם לכתוב ספר? ת’אמת... אף פעם.