חצי שנה עברה מאז חשפה אילון נופר בשער המפורסם ב"לאשה" את החזה המצולק שלה אחרי ניתוח כריתת שדיים שעברה ללא שחזור. חצי שנה עברה והיא יפה וחזקה מתמיד. לרגל חודש האישה הבינלאומי ולקראת הרצאתה מעוררת ההשראה, שיר זיו תפסה אותה לשיחה
פורסם: 24.3.21
כשאילון נופר רוצה שמשהו יקרה, היא מבקשת מהיקום והוא שולח את ההזמנות אליה. גם אם זה מפחיד, היא תעז ותתחייב לזה עד הסוף. לא פלא שבין שלל עיסוקיה, היא גם מנטורית שמלווה אנשים, נשים ואמנים. היא מגדירה את עצמה כאדם לא סטנדרטי, אני אגדיר אותה כאדם מעורר השראה.
חצי שנה עברה מאז שנופר (50), מייסדת להקת מיומנה, מנהלת אמנותית, במאית ויוצרת זימנה לעצמה שער ורדרד ומהפכני של גליון "לאישה". אישה יפהפייה בחזה שטוח עם צלקות טריות מניתוח כריתת שדיים שעברה זמן קצר קודם, ללא שחזור, אחרי שחלתה בסרטן השד בפעם השנייה.
אותו שער קיבל תהודה מטורפת בארץ ובעולם ויצר שיח חדש על נשיות ומגדר, אומץ, חופש ושבירת מוסכמות.
מה גרם לך ליזום את המהלך הזה?
"ידעתי שאני חייבת לעשות את זה כי זה הרגע. יש מוכנות לדבר כזה ואם זה קורה לי עכשיו זה חייב לצאת החוצה, זה לא יישאר. אני לא מאמינה שיש משהו אנושי שצריך להתבייש בו. בטח לא מחלה או בחירה כזו או אחרת. אם זה המסלול שלי וזה מה שהעולם הביא לי, אעשה אותו הכי טוב שאני יכולה."
"מי צריך חולצה בכלל?" הוא שמה של ההרצאה-מפגש של אילון נופר, שתועבר בלייב הערב ב-21:00 ב-Screenz ותהיה זמינה לצפייה גם לאחר מכן, בזמנכם החופשי.
"אני עדיין בדיאלוג עם עצמי - האם זה שאין לי חזה אומר שאני מרגישה בנוח להוריד את החולצה בכל מקום?" הצלקות עדיין טריות, לא רק אלו שבחזה. "בהרצאה אני עדיין מגלה מה אני מרגישה עם כל מה שקורה לי. עדיין בוכה כמעט כל יום לפחות שעה, אני אמוציונלית מכל הדברים שקורים וקרו ובתוך זה."
אילון נופר בשער "לאשה". 19.10.2020. צילום שער: איתן טל
אמה חלתה בסרטן חודש אחריה והכל קרה בתקופה מאתגרת-שגרה בפני עצמה. הקורונה לקחה לנופר את עולם התיאטרון שבו עבדה וכל העוגנים פשוט נפלו בבת אחת. היא עזבה את תל אביב והחליטה להמציא לעצמה שגרה חדשה, שתהיה כמה שפחות דומה לכל מה שהכירה לפני כן.
"אם זו נוסחה מתמטית, כנראה משהו שעשיתי קודם הוביל איכשהו לתוצאה הזאת. אז הפעם אני עושה עולם הפוך. יוצרת מציאות הפוכה".
איך מצליחים בכל זאת לשמור על כזו עוצמה ולהתרומם?
"תמיד עוזר שיש מטרה נעלה. אם הייתי מתעסקת רק בעצמי היה לי הרבה יותר קשה להרים את עצמי כל יום. אני קמה בשמחה כי יש לי תכלית. אני מקבלת כל יום טלפונים מנשים מכל מני ארצות ומדהים לראות איך כולנו אותו דבר".
מה המסר שהכי חשוב לך להעביר הלאה? עם מה את רוצה שאנשים ייצאו מהמפגש?
"שיש מישהו שהוא מעבר למילים ולסיפור. איזושהי מהות ואנרגיה שסוללות דרך. לא הולכתי אף פעם בדרך סלולה, ואני רוצה לפתוח לאנשים את הראש שזה אפשרי, שאין משהו שהוא רחוק מדי, וזה לא בגלל שהתנאים הם אופטימליים. המחשבה שזה אפשרי היא זו שמאפשרת את המציאות.
חלק מהמסר הוא שיח פמיניסטי ספציפי לנשים, בקשה מהן לא הסתכל על עצמן ועל הערך שלהן דרך עיניים גבריות, ולא דרך השוואה. להיות מוכנות לגבות את עצמן ואחת את השנייה.
זה האומץ לצאת מאזור הנוחות, מלהתגרש ועד להקים עסק חדש. להעז לעשות משהו ולראות איך זה משפיע על הסביבה שלנו, איך אנחנו משנים את העולם. איך אני, במקום הכי נמוך שלי, לא יודעת כמה זמן אשרוד בעולם, הופכת את זה למתנה שעוד אנשים יכולים להשתמש בה בלי לפחד רק על ידי זה ש'זה לא יפחיד אותי'."
העוגנים נפלו בבת אחת. אילון נופר במיומנה (מתוך עמוד הפייסבוק של הלהקה)
לא רק מבוגרים
לאילון יש גם מסר חשוב שעובר לבנות צעירות שקולטות את השיח ואת הסביבה. "הבנתי שילדות ראו בי משהו חופשי ואמיץ, שאני המודל לחיקוי שלהן כי לא אכפת לי להיות שונה. אנחנו סוללות דרך מטורפת לנשים חדשות קטנות, וצריך לשמור על הפראיות הזאת שלהן. אני לא מקדמת אג'נדה של הורדת שדיים, אלא חשוב לי שנהיה כמה שיותר אותנטיות וניחשף יותר לנשים שמקבלות ואוהבות את עצמן."
לך היה מודל נשי שהערצת כילדה?
"אמא שלי היא אדם חופשי שלא מוגדר לפי הנשיות שלה. כשעלינו לארץ מניו יורק, הגננת קראה לה והעירה לה על כך שאחותי הקטנה טום בוי ושברור ממי היא קיבלה את זה. אמא שלי לא התייחסה, אבל הבינה שיש פער בתפיסת הנשיות כפי שהיא רואה אותה, לבין מה שהיה מקובל אז בארץ. היא מודל החיקוי שלי, הייתי אומרת. היא אדם לא קונבנציונלי, כמובן שיש לזה גם מחירים אבל בזכותה גם אנחנו כאלה."
גם את היית טום בוי?
"כשעלינו לארץ הייתי בת 6 והיה לי שיער יפה וארוך עד הטוסיק והוא היה לי מאוד חשוב. יום אחד הלכתי עם אבא לים ולא נתנו לי להיכנס, כי זה היה חוף של גברים. חזרתי ומיד אמרתי לאמא שאני רוצה להוריד את כל השיער. היא קיצצה אותי, החלפתי לחולצה של בנים ואמרתי לאבא - חוזרים. כנראה ששם החלטתי שאף מגדר לא יגדיר אותי אף פעם, ושאני יוצרת את המציאות שלי."
אותו דרייב שניצת בגיל 6 הוא גם זה שהוביל אותה בהמשך לשנות את שמה מאילנה לאילון - לא כי היא רצתה להיות בן, אלא כדי לצמצם את הפער המוכתב מגדרית. "אני נורא אישה, וכאישה היה לי תמיד חשוב לעשות את הדברים האלה שנתפסים כגבריים, גם התיפוף... המשך של מרד נעורים כזה".
תמונה שלה מוצגת בימים אלה בתערוכה "והרוחות נושבות" בגלריה מוסררה בירושלים, הנותנת במה ליוצרות הפועלות למען נשים ומניעות מהלכים אמנותיים וחברתיים משני תודעה.
לאחרונה הוציאה קליפ לשיר חדש שכתבה ומעביר את מנטרה שלה, אותו משפט שהיא כתבה על נייר לפני שנכנסה לביופסה ואיתו גם יצאה מהניתוח: Yes We Can.
מודל יופי נשי אחר
"כשנכנסתי לאוטו לצילומים של 'לאישה' אמרתי לעצמי 'מה לא בסדר איתך? מה לא הבנת? תחזרי מיד הביתה, זה לא הזמן, יש לך עוד תחבושות, הכל כואב לך". אבל יש לי גם קול אחר, של הילדה הזאת שהורידה את השיער, שאומר 'זה לא רק בשבילך, לכי תעשי את זה. פשוט תעשי את זה'."
צפית שהסיפור שלך יעורר כל כך הרבה תגובות בעולם?
"ידעתי שזה יעורר הרבה תגובות בחו"ל, אבל כן הפתיע אותי שזה התפוצץ בארץ. אני לא יושבת כאן על קובייה סטנדרטית ומרגישה שבארץ יותר קשה לאנשים ולתעשייה להבין אותי מאשר בחו"ל, אז מאוד כיף שזה קרה ואני שמחה."
בין לבין, נופר כל הזמן אוספת חומרים. היא מצלמת ומתעדת את חייה על בסיס יומי לכשיגיע הרגע המתאים להפוך הכל לסרט, מקליטה שיחות עם אנשים מעוררי השראה לפודקאסט חדש שמתבשל, מתכננת להגיע ל"ווג" ולעצב בגדי ים, אבל אם תשאלו אותה מתי ואיפה, היא תגיד שהיא חיה עכשיו.
"אני בתהליך ההבראה שלי עם הקצב החדש שלי, מנסה להתעלם מהמושג 'מומנטום' ולעשות דברים לפי צו הלב. זה סוג של התפקחות, לשחרר מהרצון לתוצאה וליהנות מהדרך. הייתי מכורה לתוצאות ועכשיו אני נאמנה לתהליך. אמן שאהיה בחיים עוד שנה-שנתיים ואולי הדברים כבר ייאבדו מהרלבנטיות, אבל אני אמנית אז אני מתעסקת עם החומרים שמעסיקים אותי עכשיו."
עם מונח רפואי על שמה - אפקט אילון ("פתחתי דלת לאופציה אצל כירורגים") - וראיונות לכלי תקשורת במדינות שבהן נושאים כמו פמיניזם ומודל יופי נמצאים שנות אור אחורה, היא נחושה לקדם מודל יופי נשי אחר. בשבוע הבא היא תצעד על מסלול שבוע האופנה הישראלי (שישודר לאורך חוה"מ פסח בדיגיטל וברשת13) בחליפה של המעצב אריאל טולדנו כשפלג גופה העליון צבוע כולו בזהב ומשווה לה מראה של פסל אצילי.
"משמח אותי שכל זה לא לשווא. גם אם הלכתי לעולמי אז עשיתי משהו בעל ערך מעבר לאמנות שלי".
מתוך התערוכה "והרוחות נושבות". צילום: איתן טל