המדריך להגשמת חלומות

מלבד ביקורת על המסלול המקובל בחברה, בין שורות הספר ניתן להבין שאתה גם חובב תיאוריות קונספירציה וביקורתיות כלפי תאגידי השלטון למול האדם הקטן.

"יש פה איזה קונצנזוס, אנחנו נורא שמרנים בארץ. אני מכיר את זה מהמוזיקה לפחות, שהכל מתנהל נורא בזהירות וצריך להיות פוליקלי קורט, ואני לא כזה בטבע שלי. מצד שני, אני לא בא מאיזה מקום של פאק דה סיסטם, אלא פשוט בואו נפתח את העיניים ונראה מעבר למה שמראים לנו ומעבר למה שמאכילים אותנו. לא הכל תמים ופשוט כמו שזה נראה."

אלה דברים שבתור יהל אין לך אומץ להגיד, אז אתה משתמש במעטפת של סיפורים?

"נכון. יש ביקורת שאולי לא לגיטימי להגיד אותה. למשל בשאלת החיסונים, אם אתה בוחר להתחסן או לא להתחסן, זה נהיה לא לגיטימי בכלל לשאול שאלות ויש עליהום על מי שידבר. אז בסיפור, נניח, אפשר להעלות את זה, להוציא את הביקורת או את מה שאני מרגיש בדרך הזאת. לפעמים אני מפרסם סיפורים ברשת שאני בטוח שעברתי בהם את הקווים, ובסוף התגובות לא כאלה קיצוניות כמו שחששתי. אני לא מפחד לדבר, אבל יש נושאים נפיצים ורגישים, ואני לא רוצה לפגוע באף אחד. "

יש לך בכלל זמן לקרוא?

 "אני קורא הרבה ספרים. ביטלנו את המנוי לנטפליקס לפני שנה וחצי. באופן כללי, אני משתדל כמה שפחות לצפות בטלוויזיה. עכשיו אני קורא את קפקא, שרצה לשרוף את הספרים שלו. גם את הסופר היפני הרוקי מורקמי, שמצליח לקחת אותך בטריפ לתקופה אחרת, להכניס אותך לעולם אחר. בתיכון היתה לנו עבודה להשוות בין ספר לסרט, ובחרתי ב'1984' של ג'ורג' אורוול, שגם כל הזמן חזר אלי בשנה האחרונה, שהרגישה כולה כמו מתוך 1984. למה אגב תמיד אומרים שסרטים שמבוססים על ספרים חוטאים לסיפור? בת'כלס אם יש סיפור ומיליון אנשים קראו אותו, זה בעצם מיליון סרטים שונים לאותו סיפור. מיליון דמויות שונות. אם אני אכתוב עכשיו 'יושבת מולי שיר בשמלה פרחונית ועיני שקד', כל אחד יראה בעיני רוחו בחורה אחרת לגמרי, בשכונה אחרת. ואז מישהו עושה מזה תסריט ומחליט - זאת הדמות שלי."

התקופה שהזכירה לו את היקום הסוריאליסטי של 1984, זו שבה החיים עצמם נהיו תסריט אפוקליפטי, לא פסחה על יצירתו של דורון. עכשיו, כשהמגיפה מאחורינו והמציאות הזאת נראית רחוקה, הוא מצא את עצמו -  כמו יוצרים רבים - מתלבט לגבי שאלת הרלבנטיות בעניין סיפורי קורונה. "אני לא רוצה שיפתחו את הספר עוד שנתיים ויגידו 'מה זה מסכות על הפנים?'"

​

אז אולי על הספר לא ישאלו את זה, אבל ב-2017 הוציא הצמד קליפ שמציג עולם שבו כולם עוטים מסכות ושומרים על ריחוק חברתי - בדיוק אותן המסכות ואותם הכללים שיהפכו שלוש שנים לאחר מכן לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו - עד שמישהו אחד שובר את החוקים. אפילו הסטייליסטית של הקליפ התקשתה להשיג אז את המסכות המבוקשות. באופן שאולי לא יפתיע את האלגוריתם של יוטיוב, הקליפ קפץ שוב וצבר לאחרונה צפיות רבות נוספות.