את הניצנים לבעייתיות שבה עלול להתקבל "מלכת אמבטיה", מחזהו החדש של חנוך לוין, היה אפשר להריח חודשים לפני הבכורה. אבל אף אחד לא תיאר לעצמו את גודל המהומה. קללות, צעקות, פצצות סירחון ואפילו מכות היו חלק בלתי נפרד מהשואו שליווה את ההצגות. המחזה, שעלה לראשונה ב-18.4.70, שרד בקושי חודש וחצי על הבמות, אבל הוויכוח על גבולות חופש הביטוי והיצירה מלווה אותנו עד היום
פורסם: 18.4.21
באוגוסט 1969 התפרסמה בתחתית מודעות הפרסומת למחזמר הסאטירי של חנוך לוין "קטשופ" (שהוצג במועדון הקברט הסאטירי) הבטחה בת שלוש מילים: ״בקרוב מלכת אמבטיה״. כותרת המשנה בישרה: ״רביו סאטירי על שביעות רצון ורוב נחת״.
בפברואר 1970 הוצג שמו של המחזה לעיריית תל אביב. סגן ראש העירייה דאז, חיים בסוק, בדק ומצא כי תוכנו של המחזה עשוי להטריד צופים רבים. במהרה, גמלה בלבו ההחלטה לא לתמוך במחזה, כל עוד יוצגו בו תכנים בעייתיים. בסוק חש בעיקר אי נוחות מול תוכנו של השיר "עשרת הדיברות", שידע כי ייכלל בהצגה ועלול להביא עימו ביקורות קשות מצד הקהל. ב"עשרת הדיברות" מתאר לוין את עליית עם ישראל להר סיני כדי להחזיר לשם, באופן מופגן, את עשרת הדיברות ולהתחיל לחיות. לטעמו של בסוק, היתה זו "פורנוגרפיה עטופה בציפוי של אמנות". מנהל תיאטרון הקאמרי, ישעיהו וינברג, השיב לבסוק כי יש בשיר ביקורת חריפה דווקא כלפי אלה שהזניחו את התוכן של עשרת הדיברות.
על הבמה הוצבו אותיות גדולות שהרכיבו את המילה "אמבטיה" ומסביב להן הוצבו קוביות. השחקנים שכיכבו במחזה היו יוסי גרבר, ישראל גוריון, נחום שליט, תיקי דיין וז׳רמן אוניקובסקי. לוין עצמו לא הבין על מה המהומה, והגן על יצירתו בתקשורת באומרו כי הוא יוצא כנגד המצב המעוות שלא משקף, לדעתו, את המציאות. את שירי המחזה הפקיד חנוך להלחנה בידיו של חברו, המתופף זהר לוי. זהר אסף לצידו נגני רוק עם הציוד הנכון והגישה המוזיקלית המתאימה. אלה הם הגיטריסט אברהם פנגס, שניגן בפנדר סטראטוקסטר עם פדאל ווא-ווא מתוצרת קריי בייבי, הבסיסט יוסי מנחם שניגן בגיטרת בס תוצרת חברת פנדר, והפסנתרן רובי צ׳יק שאייש את עמדת הפסנתר.
מצב מעוות שלא משקף את המציאות. "מלכת אמבטיה". צילום ישראל הרמתי
המועצה האזורית לביקורת סרטים ומחזות לא חסכה שבטה מההצגה ופסלה שניים משיריה: "העקידה" ו"האלמנה וזחטי". "העקידה" היה פרודיה על עקידת יצחק, שנראתה לאנשי המועצה כפגיעה באבות השכולים. "האלמנה וזחטי" נראה להם כפגיעה באלמנות המלחמה. לוין עצמו יצא בהצהרות שאין הדבר כך, אך ללא הועיל. גם דוד לוין הבמאי לא הבין על מה המהומה וזעק בתקשורת: ״זה תיאטרון! ובתיאטרון מותר לעשות מה שאסור בחיים הרגילים. בגלל דברים כאלה אין לנו תיאטרון יצירתי אלא תיאטרון מצונזר. זאת כי אנשים מחפשים להרים רק ׳ערבי תרבות׳ ולא הפקות שנותנות מקום לרעיונות שאי אפשר לעשותם בחיי היום יום." כמה ימים לאחר מכן, ב-15 באפריל, אישרה המועצה להציג את ההצגה במלואה וללא צנזורה. האישור המיוחל הגיע שלושה ימים בלבד לפני מועד הצגת הבכורה.
במוצאי שבת, 18 באפריל 1970, ניצבה התפאורה במלוא הדרה על במת אולם נחמני שבתל אביב. הצגת הבכורה שיצאה לדרך הפכה במהרה לזירת קרב חריפה בין הקהל לצוות ההפקה. קריאות הבוז החלו להישמע מכל עבר. צופה אחד צעק: ״אתם גרועים יותר מקול הרעם בקהיר״ וצופה אחר צעק כי תיאטרון הקאמרי צריך להתבייש. דן בן אמוץ, שהגיע לעודד את אנשי ההצגה, מחא כפיים. לצידו עמד שחקן הקאמרי, אורי לוי, כשפניו זועמות. אשתו של לוי, טלילה בן זכאי, נראתה המומה. הצגת הבכורה הופסקה והקהל המשולהב לא עזב את האולם גם לאחר שעה ארוכה.
הניצנים למהומות הופיעו חודשים לפני הבכורה. מודעת הפרסומת להצגה
ויכוחים רבים התלהטו באולם ומהלומות קשות ניטחו בין יושביו. למרות שצוות ההפקה החליט להשמיט מההצגה מספר קטעים, הרוחות לא נרגעו. יוסי מנחם סיפר לי: ״בכל הצגה היה האולם מלא עד אפס מקום בקהל שהגיע כדי לראות בעצם על מה כל המהומה. הרחובות מסביב לאולם נחמני, שבו הופענו, נסגרו על ידי המשטרה לפני כל הצגה. השוטרים איפשרו מעבר רק לאנשים שהציגו כרטיס שרכשו להצגה, או לכאלה שהוכיחו שהם גרים באותו הרחוב. פעם אחת אפילו התחננתי לקצין משטרה שיכניס אותי ואת חנוך לוין לאולם, כי לא היה לנו כרטיס להצגה וגם לא גרנו באותו הרחוב. הרבה מפגינים הביעו דעתם בצעקות, חלקם עם שלטים שעליהם כתבו ׳בוגדים׳ ו׳מבזים את השכול׳. בחצי השעה הראשונה התנהלה ההצגה על מי מנוחות ולאחריה התחילו המהומות. צופים זרקו פצצות סירחון והעיפו מיקרופונים, שהוצבו עם מעמדים גבוהים מתחת לבמה. זהר ואני אף החלפנו מהלומות עם אנשים שהגיעו להצגה במטרה להרביץ לנו."
ההופעה האחרונה של "מלכת אמבטיה" נערכה באולם ויקס שבירושלים. היה זה ב-27 במאי 1970, פחות מחודש וחצי אחרי הבכורה. שם נשברה האמבטיה באופן מוחלט.
מבזים את השכול או מביעים כאב? "מלכת אמבטיה"
נעם רפפורט הוא היסטוריון רוק, מרצה, סופר (מחבר הספרים "רוק מסביב לשעון", "רוק ישראלי 1973-1967" ו"ביטלמאניה!") ובעל הבלוג בפייסבוק "קרוב לקצה"